בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

פסח כהזדמנות לביעור חמץ פנימי | אברהם אייזן

חג הפורים מאחורינו ובעוד שבועות ספורים נגיע לפסח חג האביב והחירות. בבתים רבים ההתארגנות לחג מתחילות ישר עם איפסון התחפושות.

בין אם קדחת הניקיונות פגעה בכם ובין אם לא תחושה של התחדשות נישאת באוויר וכולם מחכים לסיומו של החורף ולבואו של האביב. לצד ביעור החמץ המעברים בין העונות ובואו של החג מזמנים הזדמנות לבער גם את החמץ הפנימי. בחג הפסח טמונים עקרונות היכולים לסייע לכל מי שחפץ לחולל שינוי בעצמו ובסביבתו ולהגיע לחירות אישית. עקרונות אלו יכולים לפתוח מסע משותף של תלמידי הכיתה מעתה ועד לסוף השנה בו כל אחד מציב לעצמו מטרות לשינוי והתחדשות אותן הוא מגשים בפרק הזמן שבין ההכנות לפסח ועד לחג השבועות הסמוך לסופה של השנה.

ביעור חמץ פנימי מתחיל בשבירת הרגלים

 

לוח השנה העברי מוציא אותנו מהשגרה מהמרדף בו כל יום  דומה למשנהו. למעשה הוא מכריח אותנו לצאת מעצמנו מההרגלים שסיגלנו ולהתייחס לממד אחר. בפסח אנו צריכים מבעוד יום להתכונן לבואו מהכנת הבית ועד להתכווננות אישית. שבירת ההרגלים  לא מצטמצמת לשלב ההכנות בלבד  אלא היא מגיע לשיאה בליל הסדר. לילה שכולו נעשה בשינוי על מנת לעורר שאלות ולפתוח את החשיבה ואת הלב. כך צורת הישיבה משתנה, סדר המנות וכמובן את הלחמים והחמץ מחליפים מאכלים הייחודים לחג ממצות ועד לביצה במי מלח.

 

ענווה פנימית וענווה חיצונית

 

שינוי לא יכול להתקיים מתוך מלאות פנימית. האדם שרוצה לשנות לא יכול לראות את עצמו כמושלם. אלא עליו לסגל לעצמו הכרה בכך שהוא בתהליך של השתנות בו הוא יכול להתעלות אך גם ליפול לעומקים. ההכרה ביכולת ההשתנות מצריכה גישה של ענווה פנימית וחיצונית. כך בחג הפסח אנו נדרשים לתת מעות לעניים בדמות "קמחא דפסחא" להכיר בכך שהשפע שיש לנו אינו נחלת כולם ושיש לראות גם את אלו שגורלם לא שפר עליהם. כמו כן אנו אוכלים לחם עוני, מצה, הבאה להזכיר לכולנו שבעבר הרחוק כולנו היינו חלק מהוויה של שיעבוד. ולכן מציאות החירות אינה מובנת מאליה, אלא היא שינוי שהתחולל במציאות בעבר, אך גם עלול לחזור. הסרת מידת הגאווה מאפשרת לנו להיות נכונים לקליטת מחשבות ותובנות חדשות הנמנעות מאיתנו במצבים של מלאות.

 

ביעור חמץ פנימי מצריך שינויים קטנים

 

פסח הוא חג של יצירה רב דורית. האגדה שאנו קוראים היא מלאכת מחשבת שמאגדת סיפורים מדורי דורות. החל מסיפורי המקרא ועד לדרשות ופרשנויות שנוספו במשך מאות בשנים. בנוסף בכל דור ודור הוסיפו שירים וניגונים והפכו את האגדה לספר חי. החלוצים שהגיעו ארצה בראשית המאה הקודמת  רצו לחדש יחד עם השיבה לארץ את יהדותם וכך הם ביקשו לשוב ולחדש את האגדה. חברי קיבוץ גניגר פנו לחיים נחמן ביאליק בבקשה שינחה אותם כיצד לחולל את השינוי המיוחל בקורפוס העתיק. וכך כתב להם ביאליק במתינות אך בתקיפות האופיינית לו:

"חוגו את חגי אבותיכם והוסיפו עליהם קצת משלכם לפי כחכם ולפי טעמכם ולפי מסיבתכם. העיקר שתעשו את הכל באמונה ומתוך הרגשה חיה וצורך נפשי, ואל תתחכמו הרבה".

דבריו של ביאליק הם בבחינת נבואה לדורות, משום שהם מקפלים בתוכם את האופן שבו שיש לחולל שינוי. אם רוצים לחולל שינוי פנימי לא צריך להרוס מהיסוד את הישן והמוכר אלא לבחור ממד אחד בו רוצים להשתפר ולהשתנות, לקחת אותו כפרוייקט ולהתמיד בו.

בפסח הזה נשבור הרגלים, נבחר מתוך ענווה פנימית וחיצונית את נקודת החמץ האישית שאותה ברצוננו לבער. מתוכה נצא בצעדים קטנים ונחושים לחולל את השינוי שאנו רוצים לחולל בעצמנו ובמציאות הסובבת אותנו.  הליכה עקבית זו בדרך של שינוי והתחדשות תסייע לנו  לצאת משיעבוד לחירות ולחוות את טעמה המיוחד של התחדשות פנימית שתפתח בפנינו דרכים חדשות.

 

 

חג חירות שמח !  

 

 

מאמרים נוספים: