בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

פרשת בא/ מכת בכורות| אילה דקל

פרשת “בא”

בפרשה שלנו יש את אחת הסצנות הכי קשות במקרא בעיני. מכת בכורות. כבת בכורה תמיד היה לי קשה לקרוא את המילים האלה –  “וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיהוָה הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם”. לחשוב על דור שלם של ילדים בכורים שבבת אחת נמחו מעל פני האדמה.

ותמיד עברה לי בראש בדיוק אותה מחשבה – למה דווקא בכורות? מה יש בבכורה שמושך אש? למה דווקא אנחנו? מה גורם לכך שבכורים ובכורות הם המטרה האסטרטגית הכי משמעותית? שזו המכה הכי חזקה, הכי כואבת, זו שבגללה משלח פרעה את העם. ובעצם. מה הסוד הטמון בבכורות?

בכור, מסמן את ההתחלה. את הראשית. כדי להבין מה המשמעות של בכורה, אני חושבת שצריך להבין קודם כל מה המשמעות של ההתחלה.

בספרו “מתחילים סיפור” מתאר עמוס עוז את המחשבה סביב המילים הראשונות בכל ספר. סביב נקודת ההתחלה של הסיפור. “נניח שאתה רוצה לספר סיפור על בחורה אחת מנהריה, מתילדה ..אבל מה בא בהתחלה? מתילדה קמה בבוקר? מתילדה בסוכנות הנסיעות? מתילדה בילדותה ,אז, כשהיד שלה נתפסה במאוורר? … מה להכניס לעמוד הראשון? מה צריכה להבטיח הפסקה הראשונה? מה יהיה המשפט הפותח? ״באמצע שביל חיינו תעיתי ביער עד”? ובעצם, מה תהיה המלה הראשונה בספר, הטביעה השחורה הראשונה על פני הדף הלבן”?

נקודת ההתחלה היא נקודה קריטית אומר לנו עמוס עוז. היא הטביעה השחורה הראשונה על פני הדף הלבן. יש בהתחלה איזו בשורה, איזו הבטחה למה שיקרה בהמשך.

“כל ההתחלות קשות” אומר לנו המדרש. הביטוי הזה הפך לנפוץ מאד. כי כולנו הרגשנו פעם בחיינו לפחות את הקושי הזה שיש בהתחלה. מה כל כך קשה ברגע הזה של ההתחלה? למה קשה כל כך להיות ראשון? למה אנו זקוקים כדי להעז ולפרוץ את הדרך?

חלוצים, הוגים ויזמים רבים התמודדו עם השאלה הזו כשהתחילו להוביל מהפכות. והמדרש מעניק לנו תשובה. ההתחלות קשות כי בהתחלה אנו מביטים על כל מה שצריך לעשות ומקבלים פיק ברכיים. המשימה כל כך גדולה. האם נצליח? האם ניכשל? אולי אין לנו את הכוחות הדרושים לשם כך?

אז מה הסוד הטמון בבכורות?

יש בהם גם את הבטחת ההתחלה, את כל החלומות המתגלמים בתינוק או תינוקת ראשונים שנולדים. בהבנה הזו שיחד איתם נולדים הורים חדשים בעולם. ומגולם בתוכם גם הקושי. הכאב והחרדה של ההתחלה, האתגר הגדול שמצוי בחלוציות של הבכורות. באלה שצריכים לסלול את הדרך החדשה. בפעם הראשונה.

כל ההתחלות קשות אומר המדרש אבל כדי להתמודד עם הקושי צריך פשוט להתחיל. להתעלם מהקולות הללו. לחדד את ההקשבה הפנימית ולצעוד קדימה. וינסנט ואן גוך כתב “אם אתה שומע קול פנימי שאומר “אתה לא יכול לצייר”, אז אנא, החל לצייר והקול הזה ישתתק.”

אמנם תפקידם החברתי של בכורות ובכורים השתנה עם השנים בהרבה מאד מובנים. אבל עדיין יש להם תפקיד מובחן בהרבה מאד משפחות. יש איזה חוש של אחריות שנולד יחד עם הבכורות, אחריות כלפי ההמשכיות של המשפחה.

זו בדיוק הסיבה שמכת בכורות היתה מכה כל כך קשה. בלילה אחד נעלמו כל המנהיגים והמנהיגות הפוטנציאלים לעתיד של מצרים. אלה שהיו אחראים על העתיד של מצרים, אלה שהיו ההבטחה של הצעד הבא.

במסורת היהודית מכת בכורות לא נשכחה. כל שנה, בערב פסח, מתקיימת תענית בכורות. תענית שבה בכורות ישראל צריכים לעצור, דווקא בערב פסח ולצום. כדי להגיד תודה על התפקיד מיוחד שקיבלנו במשפחות שלנו. כדי להגיד תודה על האנחנו יכולות ויכולים למלא אותו וגם כדי לכאוב את כאבם של אחינו ואחיותינו לגורל, של בכורות מצרים.

שבת שלום. 

שבת שלום !

כתב:אילה דקל, ראש הישיבה החילונית בבינ”ה.

מאמרים נוספים: