פרשת בהעלותך
פרשת בהעלותך פותחת בציווי להרים את הנביאים מעל בני ישראל. אלוהים מצווה את משה – “קַח, אֶת-הַלְוִיִּם, מִתּוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְטִהַרְתָּ, אֹתָם”.
עם קבלת התורה, קצת אחרי שיצאנו ממצרים, ולפני שהעם יכנס לישראל משה ואלוהים מובילים סדר חדש. ומחלקים תפקידים וסמכויות בתוך העם.
אפשר להבין מדוע בתהליך העצמאות של העם, ביציאה מעבדות לחירות וממצרים לישראל יש צורך בתהליך חיברות משמעותי. תהליך חיברות מוגדר בסוציולוגיה על ידי משוניס ( משוניס ג’ון ג. (1999). סוציולוגיה) כתהליך של השפעה חברתית, באמצעות סוכני שינוי (משפחה, חברה, כללים, מוסדות) שבאמצעותם רוכש האדם את תרבותו, תרבות המשנה שלו, ואת מי שהוא עצמו. מדובר בתהליך אשר מאפשר לאדם להפנים וללמוד את הערכים המקובלים בחברה בה הוא חי, את הנורמות והתפקידים של מרכיבים שונים בתרבותו.
אלוהים ומשה מבינים כי בתוך הסדר החדש, ולאור אירועי “הפרקים הקודמים” שהתרחשו במצרים ובמדבר, הם חייבים לייצר היררכיה מסוימת, כללים מסוימים ולהגדיר בעלי תפקידים שונים, כדי שאירועי עגל הזהב לא יחזרו.
בשלב הראשון מפריד משה את הכוהנים ומבדיל אותם משאר העם. עדות להפרדה זו נמצאת בפרשה שלנו דרך תיאור המנורה אותה נדרש רק אהרון הכהן להדליק ולהאיר למען כל העם. השלב השני הוא ההפרדה של הלווים. הם היחידים שרשאים לעבוד בקרבת לוחות הברית, לקיים את הקרבת הקורבנות, לשרת את הקודש. לשם כך מתאר הכתוב שהם צריכים לעבור תהליך של היטהרות, היבדלות מהעם. אנשים נוספים שמקבלים סמכות הם זקני העם ושופטיו. אותם אנשים שמשה צריך לאסוף סביבו, שיקשרו בינו ובין העם, שיעזרו לו להעביר את המסרים המגיעים מאלוהים ולהנהיג את העם.
כל אלה הם סוכני השינוי, האנשים שנמצאים בין ההנהגה לשטח, ויכולים לעזור לאפקט האדוות להתקיים- החלטה מתקבלת על ידי אלוהים, מועברת למשה, ועכשיו צריך לדבר עם כל העם, משה, כפי שראינו בבירור לאורך החודשים האחרונים לא מצליח לעשות את זה לבד.
וכאשר מייצרים מודלים חדשים של סמכות מתעוררות גם שאלות – מדוע יש כאלה שיכולים להנהיג וכאלה שלא, מה יהיה עם מי שלא נולד בתור לוי, מה עתידו, ועוד ועוד. השאלות הללו וגם המחאות יתעוררו ממש עוד מעט בספר במדבר.
החברה הישראלית עוברת אתגרים גדולים בחודשים האחרונים בנושאים הללו בדיוק. רצף הבחירות, הלחצים, הקורונה, המצב הביטחוני הלא יציב, כולם נותנים את אותותיהם בנו. חלקנו פיתחנו עור עבה, כמעט אדישות למצב, כדי לשמור על עצמנו מבחינה מנטלית ולא להישבר. חלקנו אקטיביים יותר בהפגנות ובמטות המאבק השונים, ומבינים שכדי לשנות את האדישות חייבים להגיע לכל איש ואישה שמאסו במצב אבל לא מצאו כוחות כדי לצאת לרחובות, חלקנו פעילים אונליין, חלק מחליטים לעזוב את כל זה מאחור ולנסות להתחיל מחדש במקום אחר, ולא לצעוד ארבעים שנה במדבר עכשיו. מן הצד השני, חלק מהחברה הישראלית ייחלו לשינוי ולרפורמה המשפטית הזו כמו שהעם חיכה לעשרת הדיברות, וחלק לא מבינים איך ממשלה שמגדירה את עצמה יהודית מתעלמת מכמה מעשרת הדיברות האלה התעלמות מוחלטת.
בסוף הפרשה, מסופר שמרים ואהרון מעבירים ביקורת על משה. הוא כל כך שקוע בעבודה עם אלוהים על כינון התורה, המשכן והעם, שהוא שוכח את אישתו. שהוא מפסיק לחיות איתה.
מרים מעזה להשמיע קול אחר. היא האישה היחידה שנמצאת בעמדת הנהגה והיא גם היחידה שנענשת והופכת מצורעת. ובכל זאת – העם עומד לצידה. תומך בה ואולי גם בביקורת שלה כלפי משה, כלפי ההנהגה.
כל אחת ואחד מאיתנו הינו אחד מתוך הפסיפס המורכב והמיוחד המערכת החברתית הישראלית של שנת 2023. וכולנו אחראים ואחראיות למצוא את התשובה לשאלה – איך יראה המסע המדברי הזה שלנו בשנים הקרובות, איך תראה החברה הישראלית, מי יהיו המנהיגים והמנהיגות שלנו. האם הם תמיד יהיו רק משבט אחד או מגדר אחד? האם זו תהיה הנהגה שעוברת בירושה? או שמא יהיה כאן מקום למנהיגות אחרת שתצמח.
מי ייתן ונהיה כמו מרים. ולא נפחד לומר את דעתנו. נעז להביע את המחשבות שלנו ולעמוד לצד הנשים בחברה הישראלית, אלימות נגד נשים, הדרה במרחב הציבורי, פערי שכר ושוליות כפולה הן הצרעת של ימינו אנו. כיום, כולנו סוכני וסוכנות השינוי, הלוויים, הכהנים וזקני העם. חובת ההוכחה עלינו.
