פרשת “בהעלתך”
“דַּבֵּר, אֶל-אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו: בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת” המנורה שהיא גם הסמל הרשמי של מדינת ישראל, מייצגת את אור התבונה והדעת. הסמל העתיק הזה שמקשר בין הארה, תבונה וחכמה, הוא מה שבישר על ההשכלה והקידמה במערב אירופה.
האור של המנורה מימי הבריאה מסמל את הידע וחושף נסתרות. האור מאפשר לנו להציץ אל סיפור חשוב בפרשה, סיפור מרים והאישה הכושית אשר לפרעה. מרים מסתמנת כגיבורה האמיתית של סיפור יציאת מצרים, היא זו שהחביאה את משה התינוק בתיבה והיא גם זו אשר התחבאה בין קני הסוף ודאגה לכך שבת פרעה תאסוף ותאמץ אותו.
מרים והתרבות היהודית בעולם העתיק
מרים היא גם זו שיוזמת את פרץ השמחה, וגורמת לעם ישראל לרקוד אחרי הנס הגדול של חציית ים סוף. אבל כמו בכל סיפור באותה תקופה גם ספר מקרא הוא ספר של גברים והתרבות היהודית כמו בתרבות בכלל העולם העתיק היא תרבות פטריארכלית. אחיה של מרים זוכים בהנהגה הפורמאלית: משה מנהיג ואהרן כהן, מרים לעומתם מנהיגה את העם בדרכה השקטה והעממית. העם מתחיל להכיר אותה וזוכר את מעשיה הטובים.
“וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח: כִּי-אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח”. (פרק יב’ פסוק א’)
פעמיים כושית ופעמיים לקח: על מה מדברת האחות הבכירה ומה העניין באשתו של משה? הפרשנות המסורתית מסבירה כך את הדברים: ציפורה אשת משה, בתו של יתרו כהן מדיין המוזכר בפרשה שלנו, לא חיה עם משה. משה מתבודד באהל מועד עם אלוהים וזונח את אשתו ובניו. מרים מנהיגה בזכות עצמה כואבת את מצוקת גיסתה וזועקת את זעקתה. מרים מוכיחה את אחיה הצעיר על שפרש מאשתו והזניח את ילדיו.
העונש של מרים
אלוהים פועל מייד ומגונן על משה. הוא מסביר את יחסו המיוחד עם משה “פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ” הוא מעניש את מרים אך משום מה לאהרון הוא מוחל. העונש שלו למרים הוא כואב וסמלי וכנגד האישה הכושית מרים מלבינה ומצרעת בפסוק הבא:
“הֶעָנָן, סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג; וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל-מִרְיָם, וְהִנֵּה מְצֹרָעַת”
משה נדהם מהזעם האלוהי ומתחנן על אחותו – “אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ” העם כולו מזדהה עם מרים ולא מוכן להמשיך לנוע במדבר ללא מרים הנביאה. רק לאחר שבעה ימים נרפאת מרים מהמחלה וממשיך העם במסעו במדבר.
האור מאפשר לנו לקרוא ולהבין את מה שחבוי בפרשה. שנאת נשים, ואולי אפילו גזענות. אשה כושית לקח משה. כל הקושי הזה נמצא גם היום כאן בישראל, שהיא חלק מתרבות העולם. נשים נעזבות ונענשות. המאבק בין אור וחושך, בין שחור ולבן ממשיך גם היום. ואנחנו חייבים להביט ולקחת צד.
מתוך שחמט – חנוך לוין:
לאן הלך ילדי, ילדי הטוב לאן?
חייל שחור מכה חייל לבן.
לא יחזור אבי, אבי לא יחזור.
חייל לבן מכה חייל שחור.
בכי בחדרים ובגנים שתיקה;
המלך משחק עם המלכה.
ילדי שוב לא יקום, לעולמים יישן.
חייל שחור מכה חייל לבן.
אבי בחשיכה ולא יראה עוד אור.
חייל לבן מכה חייל שחור.
עד מתי אדם לבן מכה אדם שחור?
הרבה אור, בריאות ושלום נשים גברים מכל הצבעים והגוונים.
מילים: חנוך לוין לחן: אלכס כגן
שבת שלום !
כתב: ערן ברוך – מנכ”ל בינ”ה היוצא.
