פרשת “בהר”
אנו קוראים השבת בפרשת בהר בתקופה שבה נראה שהכל סביבנו לא צפוי וחלקינו מרגישים אבדן שליטה שמביא לפחד ודאגה.
מצוות השמיטה והיובל אשר בלב הפרשה שלנו מאפשרות לנו להיזכר שחוסר השליטה הוא חלק בלתי נפרד מהמציאות שלנו וכך תמיד היתה:
ויקרא כ”ה פסוקים ג-ה :שֵׁ֤שׁ שָׁנִים֙ תִּזְרַ֣ע שָׂדֶ֔ךָ וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְמֹ֣ר כַּרְמֶ֑ךָ וְאָסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֗ת שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ יִהְיֶ֣ה לָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַיהֹוָ֑ה שָֽׂדְךָ֙ לֹ֣א תִזְרָ֔ע וְכַרְמְךָ֖ לֹ֥א תִזְמֹֽר׃
אֵ֣ת סְפִ֤יחַ קְצִֽירְךָ֙ לֹ֣א תִקְצ֔וֹר וְאֶת־עִנְּבֵ֥י נְזִירֶ֖ךָ לֹ֣א תִבְצֹ֑ר שְׁנַ֥ת שַׁבָּת֖וֹן יִהְיֶ֥ה לָאָֽרֶץ׃ המהפיכה החקלאית הביאה שינוי גדול בתולדות האנושות, לפניה בני האדם חיו ממה שליקטו או צדו, לא צברו הון וקרקעות ולא נצמדו לאדמה ובנו סביבה כפרים וערים. הם שוטטו ושמחו לשרוד ממה שזימן להם הטבע.






התורה שלנו ניתנת אמנם לנוודים במדבר אשר תלויים לגמרי בחסדי שמיים, אך היא חוגגת את אידיאל החיים החקלאים – סביבם סובב שבוע העבודה ולוח החגים.
אילו חיים של שליטה בטבע: האדם מעבד את אדמתו , זורע ,זומר ואוסף ולומד אילו פעולות עליו לעשות על מנת להגדיל את תבואתו ולשכלל את תפוקתו והנה אומרת לו התורה:עצור! בשנה השביעית לא תזרע, לא תקצור ולא תזמור.
זהו תרגיל נפלא בשחרור, עצור את פעולותיך, עצור את המירוץ להשיג עוד ועוד. קח צעד אחורה ותתבונן כיצד הטבע עושה את שלו.
דמיינו לכם את אותו חקלאי קדום הרגיל יום יום במשך שנים לעשות כל שהוא יכול על מנת להוציא לחם מן הארץ ולגדל את פרי הגפן ופתאום הוא צריך להתבונן על שדהו מהצד ולתת לדברים לקרוא מעצמם.
ועכשיו התבוננו בתורה כבראי – מה קורה לנו שכל תוכניותינו משתבשות בשל המצב הבטחוני , הפוליטי או הכלכלי? מה קורה שעבודתינו היומיומית משתנה בשל המציאות הזאת?
בדרך כלל ננסה לצבור עוד ועוד מידע, לנתח, לשכלל ולראות מה עוד ניתן לעשות על מנת לשנות את המצב ולהחזיר לנו את הבטחון והשליטה.
אז הנה הפרשה מציעה לנו לשחרר, לקחת צעד אחורה ולהתבונן כיצד המציאות עושה את שלה ולהכיר בכך שלא ניתן לשלוט בהכל ולפעמים צריך פשוט לקחת נשימה ולתת לדברים לפעול בלעדינו.
התורה לא קוראת לחוסר עשיה או לישיבה בהתבוננות תמידית בצד הדרך.
חשוב לשים לב לאיזונים- שש שנים תעבוד- ובשביעית תשמוט, שישה ימים תעבוד- ובשביעי תשבות – תפקידו של האדם הוא לפעול ולתקן את העולם יום יום אך גם לזכור לנוח, לשמוט ולשחרר. אין שבת אמיתית בלי ששת ימי המלאכה ואין שמיטה אמיתית ללא שש שנות עבודה.
בסוף הקטע העוסק בשמיטה וביובל מופיע הפסוק הבא:
כִּי־לִ֖י הָאָ֑רֶץ כִּֽי־גֵרִ֧ים וְתוֹשָׁבִ֛ים אַתֶּ֖ם עִמָּדִֽי׃ (ויקרא כ”ה, כ”ג) זוהי תזכורת חשובה לכולנו- הארץ לא שייכת לנו גם אם קנינו אותה בהון או בעמל ישרים. האדמה, כמו כל רכוש אחר נמצאים בחזקתנו הזמנית.
שנת השמיטה מתרגלת אותנו ביכולת להרפות את האחיזה שלנו מכל מה שנראה לנו שלא נוכל להתקיים בלעדיו או שהוא לא יכול להתקיים בלעדינו. ולהראות לנו שהארץ ממשיכה להיות מבורכת , ושחיינו יכולים להמשיך להתקיים גם ללא הפעולות בהם אנו מורגלים. ולבסוף כדאי לזכור שהתורה לא נועדה רק על מנת שנעסוק ברווחה הפיזית והנפשית של עצמינו, אלא מבהירה לנו שהשחרור של הקרקע והעבודה מיועד קודם כל על מנת לקיים את ערכי החירות, השיוויון והצדק כך שלכל אדם ואף לכל חיה תינתן הזכות השווה להנות מפירותיה של הארץ: וְ֠הָיְתָ֠ה שַׁבַּ֨ת הָאָ֤רֶץ לָכֶם֙ לְאׇכְלָ֔ה לְךָ֖ וּלְעַבְדְּךָ֣ וְלַאֲמָתֶ֑ךָ וְלִשְׂכִֽירְךָ֙ וּלְתוֹשָׁ֣בְךָ֔ הַגָּרִ֖ים עִמָּֽךְ׃
וְלִ֨בְהֶמְתְּךָ֔ וְלַֽחַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּאַרְצֶ֑ךָ תִּהְיֶ֥ה כׇל־תְּבוּאָתָ֖הּ לֶאֱכֹֽל׃ {ס} (ויקרא כ”ה פס’ ו,ז )