בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

פרשת בהר| וקראתם דרור בארץ

פרשת "בהר"

השבוע ציינו את יום הרצל, החל כבכל שנה בציון יום הולדתו העברי, י' בחודש אייר. יום זה נקבע על שם חוזה המדינה בחוק מטעם כנסת ישראל בשנת תשס"ד 2004 ומטרתו הנחלת מורשתו ופועלו לשם עיצוב מדינת ישראל בקרב הציבור הרחב בהתאם לחזונו הציוני. החיבור הישיר בין חזונו של הרצל לפרשת השבוע בהר הוא יוצא מן הכלל ושוב מסמן לנו כיצד מתכתב השיח המדיני-ציוני עם מרכיבים מוסריים הלקוחים מן התנ"ך.

סדר ומסורת יהודית

שנת היובל המצוינת אחת ל- 50 שנה היא שנה מקודשת ובה שומטים את הקרקעות, כלומר מפסיקים את העבודה, משחררים את כל העבדים ומשיבים נחלות לידי בעליהן הראשונים. מצווה זו נכללת במצוות התלויות בארץ ומימושה רלבנטי רק לאדמת ארץ ישראל ובתנאי שרוב העם יושב בה.

בספרו "אלטנוילנד" (ארץ ישנה-חדשה מגרמנית) התייחס הרצל להצעה שכל אדמות המדינה תהיינה בבעלות "חברה חדשה" שתשכיר לאזרחים את אדמתם למשך 49 שנים והן תוחזרנה לחברה בשנת היובל. בדומה למצוות היובל בתורה שבה אדמת ארץ ישראל שייכת לאל ובני אדם מחזיקים בה רק בתנאי שהם מקבלים את ברכתו כך אומצה הגישה בהסבה בקרב הרצל ושותפיו לרעיון הציונות. כמו התורה גם הם סברו כי אדמת ארץ ישראל אינה שייכת לפרט אלא לעם היהודי ככלל. למעשה, איפוס כללי המשחק פעם ב-50 שנה אפשרה להרצל לחלום באופן סוציאליסטי על שוויון כערך מוביל ובפרט סולידריות חברתית בארץ ישראל. אמנם אוטופיית הצדק החלוקתי שוויוני שהציע הרצל לא התממשה במציאות אך מיזוג השיח היהודי במדיני בהחלט ניכרת בתפיסת ערכי השוויון בחברה הדמוקרטית מזרח-תיכונית שלנו (על אף המורכבות הרבה אשר עודנה  מלווה את גיבושה ועיצובה של המדינה).

הדיון ההלכתי העולה מתוך הפרשה בעניין "כל יושביה", כלומר תנאי הרוב היושב בארץ מביעה היבט נוסף שקשור בחזונו של הרצל מתוך השיבה לנחלת העם היהודי.

מצוות היובל לפי התלמוד

בתלמוד אנו נחשפים לכך שמצוות היובל פסקה לאחר שעשרת השבטים גלו לאשור בעל כורכם, על אף שמצוות השמיטה המשיכה כנוהג: "משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה – בטלו יובלות, שנאמר: 'וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ'" בזמן שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מקצתן יכול היו עליה והן מעורבין שבט בנימין ביהודה ושבט יהודה בבנימין יהא יובל נוהג תלמוד לומר לכל יושביה בזמן שיושביה כתיקונן ולא בזמן שהן מעורבין  (תלמוד בבלימסכת ערכיןדף ל"ב, עמוד ב').

מסכת ראש השנה

עם זאת, בראשית שנות ה-2000 הוקמה תנועת הסנהדרין החדשה המייחסת לעצמה את הסמכות של בית הדין הרבני העתיק מימי בית שני במטרה לחדש את מסורת העברת סמיכת החכמים מדור לדור. מעמדה והשפעתה של התנועה אמנם שנויים במחלוקת (כמו כל סוגיה יהודית טובה) אך אלו החליטו לאמץ את פסיקתו של הרמב"ם שגרס כי חידוש מצוות היובל תחל עם השיבה

השלישית של בני ישראל לנחלתם. בשנת ה'תשע"ה החליטה לדון הסנהדרין החדשה בנושא זה ואלו קבעו שעם ישראל מצוי כעת בנקודת השיבה השלישית ועל כן יש לשוב ולספור יובלות. השנה הראשונה לספירת היובל נקבעה לשנת ה'תשע"ו וממנה ואילך נוהגים חברי הסנהדרין החדשה לספור את השנים לשמיטה וליובל. ראוי לציין שעל אף קביעה זו לא ניכר הבדל כלשהו ביישום המצווה. הכרעה זו, בין שהיא רלבנטית או לא מבחינת סמכות רוחנית מעוררת בעיקר מחשבות ותהיות. מחשבות על אחיזתנו בקרקע כבנים ובנות השבים.ות לנחלה והביטחון בריבונות שלנו בארץ שמעודדת אותנו לשוב ולדון על מצוות מדאורייתא. תהיות לגבי שנת היובל הבאה והאם היא תתממש מתוך חזונה המוסרי של התורה וחזונו החברתי של הרצל.

מי יתן ונזכה לבנות את הארץ למידות של צדק ושוויון חברתי לקראת היובל הבא

שבת שלום !

מאמרים נוספים: