רגע לפני שמחת תורה, בה נסיים לקרוא את התורה ונתחיל מיד בסבב קריאה נוסף, בשבת של חול המועד סוכות אנו קוראים פרשה מתוך ספר שמות (לג:12 – לד:26). שלוש עשרה מידות של האל, הלקוחות מתוך פרשה זו, נאמרות על ידי משה מיד לאחר שהוא מסיים לבקש סליחה עבור העם על חטא העגל. המילים הפכו לאחד הקטעים המוכרים והמרגשים ביותר של התפילה בכלל ושל הימים הנוראים בפרט:
“יְהוָה יְהוָה, אֵל רַחוּם וְחַנּוּן–אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת. נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה; וְנַקֵּה…” (שמות לד:6-7)
גם אנחנו יכולים להיות חנונים ורחומים
לרבים מאיתנו יחסים מורכבים עם האלוהים. ספרים רבים נכתבו על ידי תיאולוגים – תלמידי ותלמידות חכמים המנסים להציע דרכים שונות להתמודד עם הקונספט של האל ומידותיו, אבל הרמב”ם במשנה תורה (הלכות דעות 1) מציע לנו ללמוד מתוך מידות האל דווקא משהו על מידות האדם: “מה הוא נקרא חנון? אף אתה היה חנון. מה הוא נקרא רחום? אף אתה היה רחום. מה הוא נקרא קדוש? אף אתה היה קדוש. ועל דרך זו קראו הנביאים לאל בכל אותן הכנויין – ארך אפים ורב חסד, צדיק וישר, תמים, גבור וחזק וכיוצא בהן – להודיע שהן דרכים טובים וישרים וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהדמות אליו כפי כוחו.” הרמב”ם מלמד, שעלינו לסגל לעצמינו תכונות אלוהיות – תכונות של חסד, רחמים וגם איפוק, צדק ויושר – הן מבחינת היחס שלנו לאחר, לחלש, לנזקק, והן מבחינת האחריות שלנו לחברה ולעולם.
אם כן מעתה… שומע “חנון”? תחשוב יחס מכבד יותר לקשישים בחברה. “רחום”? תחשוב הגדלת הקצבאות לניצולי שואה. “ארך אפיים”? תחשוב “סבלנות” כשאת/ה בפקק עקב מאבק הנכים. “צדיק וישר”? תחשוב הפגנה נגד השחיתות בפתח תקווה. 13 המידות (לפחות!) המיוחסות לאל, הן אותן מידות שאנחנו חייבים לפתח ולשמר בתוכינו ובתוך החברה שלנו – לתיקון האדם ולתיקון העולם.
הפרשה ממשיכה: “וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָוְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ …” (שמות לג:13).משה מחפש את דרכו של ה’. מהי הדרך שעליו/עלינו ללכת בה? להשקפתי, אין הכוונה ל”דרך” במובן של הלכות וחוקים נוקשים מתוך ‘שולחן ערוך’, אלא “דרך” במובן המוסרי, הערכי. במסכת סוטא נאמר: “אומר להלך אחר מידותיו של הקב”ה – מה הוא מלביש ערומים… אף אתה הלבש ערומים, הקב”ה ביקר חולים… אף אתה בקר חולים, הקב”ה ניחם אבלים… אף אתה נחם אבלים, הקב”ה קבר מתים….אף אתה קבור מתים” (סוטא יד). בין אם אלוהים הוא בחוץ, בפנים, בכל מקום או בשום מקום, התכונות ה”אלוהיות” של מעשים טובים, ראיית צורכי הזולת, הושטת יד לעזרה – הן התכונות האנושיות הנעלות ביותר, שאליהן יש לשאוף כיחידים וכחברה.
בחג הסוכות, יחד עם אושפיזין ואושפיזות בבתים שלנו הקבועים והארעיים, נשאב השראה מן התורה, המרמזת לנו שהחברה שלנו זקוקה לקצת יותר חמלה, קצת יותר התחשבות באחר, קצת יותר צדק, קצת יותר אהבה. ונזכור גם שאף פעם לא מאוחר מידי לעשות שינוי ותיקון – אפילו משה רבינו נזקק להזדמנות שנייה לעלות על ההר ולהוריד שוב את עשרת הדברות. שתהייה שנה של הזדמנויות נוספות. שנה טובה.
נגה ברנר-סמיה היא סמנכ”ל בינ״ה – התנועה ליהדות חברתית
