פרשת “וארא”
פרשת השבוע שלנו, פרשת “וארא” היא פרשה דרמטית במיוחד. משה ואהרון מתייצבים מול פרעה ודורשים בשם אלוהי ישראל: שלח את עמי! פרעה, מצדו, מסרב שוב ושוב – חוץ ממספר פעמים בהן הוא לכאורה מסכים ואז מיד משנה את דעתו. ואלוהים מביא על מצרים שבע מכות: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, וברד (שלוש המכות האחרונות תופענה רק בפרשה הבאה: ארבה, חושך, מכת הבכורות) אשר רק הולכות ומחמירות ממכה למכה. ניתן לעשות ניתוחים רבים על אישיותו וצורת מנהיגותו של פרעה. מדוע הוא מסרב פעם אחר פעם, אל אף הנזק ההולך וגובר על מלכותו ועל עמו? מדוע הוא ממשיך להכביד את לבו למרות ההזדמנויות הרבות להפוך את גורלו?
אולם, השנה בוערת בי שאלה אחרת: איפה היה העם מצרי בכל הסיפור הזה?
האם הם נעמדו מאחורי פרעה, תמכו במדיניותו הסרבנית, והכבידו את לבם כמותו? האם הם התחננו והפגינו בפניו לשנות את גישתו? או האם הם פשוט עמדו מהצד, בקבלה שקטה?
הפרשה שלנו מספרת מעט מאוד על העם המצרי ועל מה הוא חשב על המכות שהיכו אותו. היא מספרת לנו שהם חפרו למצוא מי שתייה כאשר היאור הפך לדם, שהם צברו צפרדעים כאשר אלו נערמו בכמויות, וכו’, וכו’. אבל מה הם חשבו ומה הרגישו ומה היה להם לומר, הפרשה מתאפקת לומר. רק בנקודה אחת, ברגע של שבירה לכאורה בצל מכת הברד, פרעה אומר למשה ולאהרון, “חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם ה’ הַצַּדִּ֔יק וַאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָרְשָׁעִֽים” (שמות ט, כז). לפי פרעה, הוא ועמו הינם אחד. הוא ועמו ביחד אחראים למצב. אך האומנם?
יש רמיזה אחת לפחות, בדיוק מספר פסוקים קודם, שמא המצב יותר מורכב. רגע לפני מכת הברד, משה מזהיר שתכף יבוא ברד אשר יחריב את כל מה שנמצא בחוץ, וכדאי מאוד להכניס כל אדם ובהמה פנימה. ואכן, חלק מהעם מקשיב לאזהרתו, וחלק לא: “הַיָּרֵא֙ אֶת־דְּבַ֣ר ה’ מֵֽעַבְדֵ֖י פַּרְעֹ֑ה הֵנִ֛יס אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ אֶל־הַבָּתִּֽים. וַאֲשֶׁ֥ר לֹא־שָׂ֛ם לִבּ֖וֹ אֶל־דְּבַ֣ר ה’ וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה” (שמות ט, כ-כא). מכאן אפשר להבין שלא כל מצרים היו בדעה אחת או נהגו באותה דרך. היו אלה שהחליטו לשים לב לדברי ה’, והיו אלה שלא.
אכן לפי מדרש אחד (שמופיע בשמות רבה יח, י), היו שלוש קבוצות שונות בקרב העם המצרי. קבוצה אחת עשו פסח עם בני ישראל ויצאו איתם ממצרים. קבוצה שנייה לא רצו שבני ישראל ייגאלו, וכתוצאה מכך מתו במכת הבכורות. וקבוצה שלישית קמו למרוד בפרעה לאחר מכת הבכורות. הייתי רוצה לחשוב שהיתה לפחות עוד קבוצה אחת, אולי זהה לקבוצה הראשונה או אולי לא, אשר לא חיכו עד שמאוחר מדי, אלא מההתחלה קמו ופעלו נגד המדיניות של פרעה – כמו פועה, שפרה ובת פרעה בפרשת “שמות” – והראו שאפשר גם אחרת.
אנחנו לא חיים במצרים של פרשת “וארא”. אנחנו חיים בישראל של 2023, ויש אינספור הבדלים בין ישראל של היום ומצרים של המקרא. ועם זאת, אנחנו נמצאים בתקופה מורכבת ומאתגרת במיוחד, ואולי אף בנקודת תפנית. יש שיגידו שמנהיגים פוליטיים מסוימים הכבידו את ליבם ומובילים אותנו במסלול בלתי הפיך לחורבן. ויש שיגידו שאלו מגזימים. ובין אלו לאלו, יש אלו שמחכים בשקט שהברד יעבור, ומקווים לשמור על ד’ האמות של עצמם. אבל מה שאלו לא מבינים, הוא שהברד היא לא המכה האחרונה, ועדיף לפעול עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי.
שבת שלום.
