פרשת “ויגש”
פרשת ויגש היא שיא הסיפור של יוסף ואחיו, אחד הסיפורים המפורסמים עלי אדמות. סיפור שנוגע בנושאים פסיכולוגיים, כלכליים ומשפחתיים. אכן, מימים ימימה החליטה האנושות לאמץ את הסיפור ולהתאים אותו לכל דור ודור. התורה מקדישה 14 פרקים לסיפור – כמעט 28% מכל ספר בראשית! הקוראן מקדיש סורה שלמה לסיפורו של יוסף בהתאמות שלו. המלחין האנגלי אנדרו לויד וובר, הקדיש מחזמר שלם לסיפור. יש בסיפור משהו שמדבר עבור כל אחד מאיתנו, רמזים לתקופות שונות ומסרים שמעשירים את חיינו. אז בואו נצלול פנימה לחשוף את שלושת המסרים החשובים ביותר.
נתחיל בטקס ההתגלות של יוסף לאחיו. הפרשה פותחת בדבריו של יהודה ליוסף, נאום שישנה את עמדתו של יוסף כלפי אביו. ” וַיֹּ֛אמֶר עַבְדְּךָ֥ אָבִ֖י אֵלֵ֑ינוּ אַתֶּ֣ם יְדַעְתֶּ֔ם כִּ֥י שְׁנַ֖יִם יָֽלְדָה־לִּ֥י אִשְׁתִּֽי׃ וַיֵּצֵ֤א הָֽאֶחָד֙ מֵֽאִתִּ֔י וָֽאֹמַ֕ר אַ֖ךְ טָרֹ֣ף טֹרָ֑ף וְלֹ֥א רְאִיתִ֖יו עַד־הֵֽנָּה.”
יוסף מבין בפעם הראשונה שאבא שלו לא היה חלק מהקונספירציה להרוג אותו, או למכור אותו למצרים. אם חוזרים לתחילת הסיפור יוסף היה מלא בחלומות שסיפר למשפחתו. “וַיְסַפֵּ֣ר אֶל־אָבִיו֮ וְאֶל־אֶחָיו֒ וַיִּגְעַר־בּ֣וֹ אָבִ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֛ה הַֽחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר חָלָ֑מְתָּ הֲב֣וֹא נָב֗וֹא אֲנִי֙ וְאִמְּךָ֣ וְאַחֶ֔יךָ לְהִשְׁתַּֽחֲוֺ֥ות לְךָ֖ אָֽרְצָה׃ וַיְקַנְאוּ־ב֖וֹ אֶחָ֑יו וְאָבִ֖יו שָׁמַ֥ר אֶת־הַדָּבָֽר׃” כמה פסוקים אחר כך, שולח יעקב אותו לבד לחפש את אחיו בשדות. השאר היסטוריה. מה חשב יוסף בבור לבד? בשנים שיוסף ישב בכלא המצרי, הוא בודאי זכר את הנזיפה האחרונה שקיבל מאביו. הוא לא חשב מתי יבוא אבי לבקר. הוא היה משוכנע שאביו שלח אותו למוות, כעונש על יהירותו.
אז מתחולל הטוויסט בעלילה. מה הנושא החשוב ביותר ליוסף, הילד שקיבל את כתונת הפסים מאביו, הבן האהוב מהאישה האהובה. מה היה המשפט הראשון של יוסף לאחר שחשף את עצמו בפני אחיו? “אני יוסף, העוד אבי חי?” הוא שואל. עשרות שנים של כעס כלפי אביו נמוגו ברגע אחד. יוסף מבין שאביו לא שלח אותו למוות, אלא אחיו שיקרו לאביו וביימו את מותו. איזה שחרור, איזו הקלה.
ואז במקום להתעצבן על אחיו, הוא גם משחרר אותם מרגשות אשמה על מעשיהם: “וְעַתָּ֣ה ׀ אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ וְאַל־יִ֨חַר֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם כִּֽי־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י הֵ֑נָּה כִּ֣י לְמִֽחְיָ֔ה שְׁלָחַ֥נִי אֱלֹהִ֖ים לִפְנֵיכֶֽם.” כמו וייז ברכב, יוסף ערך אחד ה”מחשבים מסלול מחדש” מהגדולים בהיסטוריה. במקום לשמור טינה ולדרוש נקמה, הוא משחרר. הוא מחפש את הטוב העתידי על פני הרע מהעבר. זהו המסר הראשון, החיים קצרים מידי. אל תשמרו טינה. שחררו. חשבו מסלול מחדש.
אך כדי לעשות זאת, יוסף היה צריך להשתכנע שאחיו באמת השתנו. שהם התכוונו לכל מילה שלהם. הרי אינך יכול לסלוח ולהתקדם, אם אתה עדיין חש מאוים. כאן, יוסף בונה מסגרת מוסתרת ומתוחכמת כדי לבדוק אם אחיו באמת התחרטו על מעשיהם כלפיו. הוא יצר סיטואציה מקבילה לזאת שלו לפני שנים רבות, מבלי שאחיו מבינים שזה מה שהוא עושה. הפעם בנימין ימלא את התפקיד של הילד האהוב על אבא. האחים יצטרכו לבחור בין לשמור על אחיהם הצעיר והאהוב ועל רגשות אביהם, לבין הרצון שלהם לחיות. זאת אמנם אינה מקבילה מושלמת, אך היא די קרובה.
אלא שהפעם האחים לא מאכזבים. הם מתעדפים את רגשות אביהם לאינטרסים שלהם. יהודה מתחנן בפני יוסף לקחת אותו לכלא במקום את בנימין, כדי לא לפגוע באביו: עַבְדְּךָ֙ עָרַ֣ב אֶת־הַנַּ֔עַר מֵעִ֥ם אָבִ֖י לֵאמֹ֑ר אִם־לֹ֤א אֲבִיאֶ֨נּוּ֙ אֵלֶ֔יךָ וְחָטָ֥אתִי לְאָבִ֖י כָּל־הַיָּמִֽים׃ וְעַתָּ֗ה יֵֽשֶׁב־נָ֤א עַבְדְּךָ֙ תַּ֣חַת הַנַּ֔עַר עֶ֖בֶד לַֽאדֹנִ֑י וְהַנַּ֖עַר יַ֥עַל עִם־אֶחָֽיו׃ כִּי־אֵיךְ֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתִּ֑י פֶּ֚ן אֶרְאֶ֣ה בָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר יִמְצָ֖א אֶת־אָבִֽי.” יש כאן תשובה אמיתית. כיבוד אב ואם לשמו. אז זה המסר השני. אפשר לשנות. אפשר לתקן.
עתה למסר השלישי של הסיפור, מידה כנגד מידה. או אם נשתמש בשפה ההודית הרי שזאת ה”קארמה”. היא עוסקת ביעקב, שאך לפני כמה פרשות, התחפש לעשיו לבוש עורות גדיי עזים על ידיו וצווארו ובבגדי אחיו, כדי לרמות את אביו העיוור ולקבל את ברכת הבכורה. את הברכה הוא קיבל מהאב, אך כל חייו מתחוללים תחת השפעת הקארמה של מעשה זה.
קודם הוא התחתן עם האישה הלא נכונה, כי לבן רימה אותו, והחליף את בתו מתחת להינומה. ואז הסיפור של יוסף ואחיו עם סיפור מכירתו, מגלם באופן כמעט מושלם את העקרון של מידה כנגד מידה. האחים לקחו את הבגד של אחיהם, וטבלו אותו בדם של עז כדי לרמות את אביהם, שאינו רואה את המתרחש בשדה. “וַיִּקְח֖וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת יוֹסֵ֑ף וַֽיִּשְׁחֲטוּ֙ שְׂעִ֣יר עִזִּ֔ים וַיִּטְבְּל֥וּ אֶת־הַכֻּתֹּ֖נֶת בַּדָּֽם׃ וַֽיְשַׁלְּח֞וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת הַפַּסִּ֗ים וַיָּבִ֨יאוּ֙ אֶל־אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּֽאמְר֖וּ
זֹ֣את מָצָ֑אנוּ הַכֶּר־נָ֗א הַכְּתֹ֧נֶת בִּנְךָ֛ הִ֖וא אִם־לֹֽא׃ לג וַיַּכִּירָ֤הּ וַיֹּ֨אמֶר֙ כְּתֹ֣נֶת בְּנִ֔י חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ טָרֹ֥ף טֹרַ֖ף יוֹסֵֽף׃ וַיִּקְרַ֤ע יַֽעֲקֹב֙ שִׂמְלֹתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם שַׂ֖ק בְּמָתְנָ֑יו וַיִּתְאַבֵּ֥ל עַל־בְּנ֖וֹ יָמִ֥ים רַבִּֽים.” מוטיב הסיפור נשמע מוכר?
לסיום, יעקב שקיבל את הבכורה מאביו, נפטר במצרים, הרחק מהארץ המובטחת. הוא כן יהיה אב ל-12 שבטי ישראל, אך עזב את העולם בתחינה שישיבו את גופתו למערת המכפלה יחד עם אבותיו ואשתו לאה. זאת דרך קשה לעזוב את העולם. מה המסר כאן? אפילו אם תצליח לרמות מישהו בעבור סיבה טובה, הרי שהקארמה תתפוס אותך בסוף.
ואולי איזה רמז קטן לקינוח. הסתכלו על המפה של חלוקת השבטים, של ממלכת ישראל וממלכת יהודה. זכרו ששבט יוסף התפצל לאפרים ומנשה. אם נחזור עתה לטקסט, נמצא שלאורך הסיפור קיימת יריבות בין יוסף לאחיו. אך יש גם יריבות בין האחים על מי המבוגר האחראי. בהתחלה ראובן מנסה להציל את יוסף לכאורה כדי להחזיר אותו ליעקב. אז יהודה מציל את חייו של יוסף, ומשכנע את אחיו למכור אותו כדי להצילו. נמשיך את הסיפור… במי יוסף משתמש כדי לבדוק את האמינות של אחיו? בבנימין. מי יושב בבית הסוהר במקום בנימין? שמעון. מי הופך להיות הדובר של האחים מול יוסף? יהודה. עכשיו נסתכל שוב על המפה ותבדקו איפה כל שבט נמצא. מסתבר שלכל סיפור יש את הסיפור שלו.
