פרשת “ויצא”
בפרשת ויצא נמצא אחד מסיפורי האהבה היפים שמופיעים בתורה, ולו בשל המורכבות והאכזבה הגדולה שמתרחשת בשיאו. עד כה לא חווינו מורכבויות ביצירת מערכת יחסים רומנטית, מאדם וחוה דרך נוח ונעמה, ועד לאברהם ושרה ויצחק ורבקה פגשנו מודל די דומה של היכרות ונישואים מיידיים, הבעיות הגיעו אחר-כך, בתוך הנישואים וההקשרים המשפחתיים. בבראשית כ”ט פוגש יעקב את רחל. על פניו, התחלה מוכרת של סיפור אהבה והתמסדות. אולם מהר מאוד העלילה מתחילה להסתבך.
“וַיַּֽעֲבֹ֧ד יַֽעֲקֹ֛ב בְּרָחֵ֖ל שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּֽהְי֤וּ בְעֵינָיו֙ כְּיָמִ֣ים אֲחָדִ֔ים בְּאַֽהֲבָת֖וֹ אֹתָֽהּ”
כיצד שבע שנים נדמות לימים אחדים? גם לעניין זה מספר פרשנויות. על פי חלקן, יעקב אהב את רחל כל-כך, שתקופה של שבע שנים נראתה לו לא מספיקה ביחס לכמה ששווה הייתה בעיניו, על פי פרשנות אחרת, יעקב מיהר וציפה כל כך לסיים מתוך ההתרגשות להגיע לנקודת הסיום ולזכות ברחל, שהרגיש את הזמן עובר מהר. שד”ל מציע פרשנות מעט אחרת: “היו לו הימים ההם ימי שלוה ותענוג, כי היה מתענג באהבתו ובתקותו (ואין לנו טובה למעלה מן התקוה) וידוע כי ימי השלוה והתענוג קצרים בעינינו וימי הרעה ארוכים”.
ההסבר היפה הזה מזכיר מיד את הציטוט של המחזאי האירי גורג’ ברנרד שו:”זאת השמחה האמיתית בחיים, להיות מנוצל למען מטרה שהיא בעיניך מטרה גדולה וראויה, להיות כוח טבע אמיתי במקום מצבור קטן של מיחושים ותחלואים שמתלונן על שהעולם אינו מקדיש את עצמו לעשותו מאושר… אני רוצה להיות סחוט וממוצה עד תום במותי. שכן ככל שאני עובד קשה יותר, אני חי יותר. אני חוגג את החיים לשמם”.
גם שו וגם שד”ל מחזיקים בעמדה שמשמעות החיים היא לצעוד בדרך אל מטרותינו, ולא בהכרח להגיע אליהן. העבודה לקראת משהו שאנחנו רוצים היא המשמעות עבורם, ולא בהכרח להשיג את מה שאנחנו רוצים. התפיסה הזו יכולה להישמע מעט מנותקת – אם אני רוצה משהו, אני צריכה לשאוף להשיג אותו כמה שיותר מהר, לא? אבל אני דווקא מוצאת בה דווקא המון חיבור לתנועת החיים. הרי בסוף, דברים גדולים וחשובים אי אפשר להשיג מיד, ואולי גם אף פעם לא באופן מושלם, גם אם אני רוצה זוגיות טובה, הדרך לא נגמרת ביום שאפגוש אדם שאוהב, או כשנבחר למסד את היחסים, זוגיות טובה היא עבודה יומיומית, היא דרך שלא נגמרת, שמלאה בתקווה ואכזבות וצריך ללמוד להנות גם ממנה. עוד אפשרות היא למשל לרצות משהו כמו לקנות את בית חלומותי, ויש לנו נטיה לחשוב שכאשר אשיג דבר כזה או אחר, כשאקנה את בית חלומותי – אהיה מאושרת, אבל האמת שזה לא ככה, ברגע שאקבל את שרציתי כבר ארצה משהו חדש. לכן, הדרך חשובה כמעט כמו היעד אם לא יותר, לחגוג את החיים לשמם כמו שאומר שו, ולא רק את ההישגים.
נחזור ליעקב, בחיים כמו בחיים, הדברים מעט יותר מסובכים ונוטים להשתבש. לבן מערים על יעקב ומחתן אותו עם לאה. יעקב (שאולי מקבל את שמגיע לו לאחר שהערים על אביו וגנב מאחיו עשיו את הבכורה) מגלה זאת רק בבוקר שלמחרת החתונה וכועס, לבן מתרץ את תירוץ הבכורה ודורש מיעקב לעבוד שבע שנים נוספות כדי לקבל את ידה של רחל. יעקב עושה זאת
וַיַּ֤עַשׂ יַֽעֲקֹב֙ כֵּ֔ן וַיְמַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וַיִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־רָחֵ֥ל בִּתּ֖וֹ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה:
הפעם שבע השנים לא מתוארות כלל. אבל הדרך הארוכה ומלאת התלאות מגיעה לקיצה סוף סוף ויעקב ורחל מתאחדים. כמו בשיר של שב”ק ס’: “הדרך ארוכה ומפותלת/ אני נופל וקם/ אף פעם לא אפסיק ללכת/ אני נופל וקם/ עובר גשר ועוד גשר/ אני נופל וקם/ כמה ארוכה היא הדרך/ אני עומד איתן עם ראש מורם.”
