פרשת “ויקהל”
פרשת ויקהל מתרחשת כשעם ישראל נמצא במדבר, מיד לאחר חטא העגל. היא מתחילה במצוות השבת והעיסוק העיקרי בה הוא בבניית המשכן. בתחילת הפרשה משה נדרש להקהיל את העם. לאסוף את כולם וכולן יחד כדי להגיד להם את הדברים החשובים שיהיו הייסוד של הקהילה. וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כׇּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם׃ שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַיהֹוָ֑ה כׇּל־הָעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת׃ –שמות ל”ה, א-ב: משה לא סתם מקהיל את העם לפני שניתנות ההנחיות הכי חשובות. יש חשיבות לכוח של קהילה. ליכולת של הקבוצה הגדולה להחזיק יחד את הערכים, את הכללים, את השותפות. בהמשך הפרשה ניתנות הוראות מדוקדקות לבניית הבית שעתיד לשמש לעבודת אלוהים ולאחד מהסמלים המאחדים את העם כקהילה אחת החולקת רעיונות כמו אמונה, מנהגים ועכשיו גם מרחב פיזי. לצורך מימוש ההוראות צריכה הקהילה כולה להירתם, כל אחד מתבקש לתרום את חלקו כדי לממש את הפרויקט. כדי לבנות את הבית הקהילתי.
קְח֨וּ מֵֽאִתְּכֶ֤ם תְּרוּמָה֙ לַֽיהֹוָ֔ה כֹּ֚ל נְדִ֣יב לִבּ֔וֹ יְבִיאֶ֕הָ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֑ה זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת׃
הקריאה בפרשה מעוררת התרגשות של התחלה חדשה, של עליית מדרגה ביחסים בין העם הנודד והמורד לאלוהיו ובין העם שזה עתה חווה משבר זהות קשה, לבין עצמו. על פי רש”י הפועל “ויקהל” נכתב באופן הזה (בבניין הפעיל) כדי להדגיש שמשה לא אוסף את האנשים באופן פיזי, אלא שהם נאספים אליו, נענים לקריאתו – כלומר ישנה תחושה של התגייסות קהילתית, משה לא צריך להשקיע מאמץ רב כדי לגרום לאנשים להגיע לשמוע אותו, ישנה מוטיבציה באוויר.קהילה, כמו שמשתקפת בפרשת ויקהל היא קהילה חזקה, כזו שמצליחה יחד ליצור יצירה חדשה. כזו שיש לה כוח לחולל שינוי. אנחנו מכירים את החוזקה הזו מחיי קהילות גם היום. קבוצות שמתאגדות יחד יכולות לחולל שינוי במציאות. יחד עם זאת, לכוח העצום של קבוצה יש גם חסרונות. יש לכוח הזה גם יכולת לשבור או להרוס.
אחת הדוגמאות לשימוש בכוח של קהילה לשלילה נמצא במגילת אסתר שקראנו בפורים לא מזמן. אני מזמינה אתכם להכנס איתי למנהרת הזמן ולהגיע לשושן הבירה, באיזור שנת 480 לפני הספירה. אנחנו נוחתים רגע אחרי הדרמה הגדולה, קתרזיס באוויר
וּמָרְדֳּכַ֞י יָצָ֣א ׀ מִלִּפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ בִּלְב֤וּשׁ מַלְכוּת֙ תְּכֵ֣לֶת וָח֔וּר וַעֲטֶ֤רֶת זָהָב֙ גְּדוֹלָ֔ה וְתַכְרִ֥יךְ בּ֖וּץ וְאַרְגָּמָ֑ן וְהָעִ֣יר שׁוּשָׁ֔ן צָהֲלָ֖ה וְשָׂמֵֽחָה׃לַיְּהוּדִ֕ים הָֽיְתָ֥ה אוֹרָ֖ה וְשִׂמְחָ֑ה וְשָׂשֹׂ֖ן וִיקָֽר׃
וּבְכָל־מְדִינָ֨ה וּמְדִינָ֜ה וּבְכָל־עִ֣יר וָעִ֗יר מְקוֹם֙ אֲשֶׁ֨ר דְּבַר־הַמֶּ֤לֶךְ וְדָתוֹ֙ מַגִּ֔יעַ שִׂמְחָ֤ה וְשָׂשׂוֹן֙ לַיְּהוּדִ֔ים מִשְׁתֶּ֖ה וְי֣וֹם ט֑וֹב וְרַבִּ֞ים מֵֽעַמֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ מִֽתְיַהֲדִ֔ים כִּֽי־נָפַ֥ל פַּֽחַד־הַיְּהוּדִ֖ים עֲלֵיהֶֽם׃ הנה, סוף טוב הכל טוב. אבל מסתבר שיש פרק שלם למגילה שאותו אנחנו נוטים לשכוח. בפרק ט’ של מגילת אסתר מתחיל מסע נקם של היהודים באנשי שושן הבירה. שוב אנו נתקלים באיזכור של קהילת היהודים.
בפסוק ב’:
נִקְהֲל֨וּ הַיְּהוּדִ֜ים בְּעָרֵיהֶ֗ם בְּכָל־מְדִינוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֳחַשְׁוֵר֔וֹשׁ לִשְׁלֹ֣חַ יָ֔ד בִּמְבַקְשֵׁ֖י רָֽעָתָ֑ם וְאִישׁ֙ לֹא־עָמַ֣ד לִפְנֵיהֶ֔ם כִּֽי־נָפַ֥ל פַּחְדָּ֖ם עַל־כָּל־הָעַמִּֽים׃מסע הנקם מתחיל בשליחת יד במבקשי רעתם, מעשה לגיטימי לכאורה, לפחות במושגים של התנ”ך. הוא ממשיך לילדיו של המן וממשיך לחגיגה פרועה של הרג חסר פרופורציה ומעצורים.אז מה יש לנו כאן? קהילה שרוצה לבנות בית יחד, שנרתמת לעשיה משותפת, שמתרגשת לקראת משהו גדול, לקראת התגשמות רוחנית, שמבקשת להיות גדולה עוד יותר מסך חלקיה.ומנגד קהילה שמבקשת לנקום ולהרוס, שבוחרת לחגוג את הנס שקרה לה, את החופש שניתן לה על ידי פגיעה והרס של האחר.פרשת ויקהל היא רשימה אחת ארוכה ומפורטת של איך להכין את בית המקדש ומה להביא אליו וכמה ובאיזה אופן. הנה דוגמה קטנה, מפסוקים ה’-ט’:
קְח֨וּ מֵֽאִתְּכֶ֤ם תְּרוּמָה֙ לַֽיהֹוָ֔ה כֹּ֚ל נְדִ֣יב לִבּ֔וֹ יְבִיאֶ֕הָ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֑ה זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת׃ וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ וְעִזִּֽים׃וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאׇדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים׃וְשֶׁ֖מֶן לַמָּא֑וֹר וּבְשָׂמִים֙ לְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים׃
וְאַ֨בְנֵי־שֹׁ֔הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָאֵפ֖וֹד וְלַחֹֽשֶׁן׃ואילו בפרק ט’ של המגילה, תאור קצר ולקוני של מוות, הרס וחורבן שמחריד רק לנסות לדמיין: פסוק טז’: וְהָרֹג֙ בְּשֹׂ֣נְאֵיהֶ֔ם חֲמִשָּׁ֥ה וְשִׁבְעִ֖ים אָ֑לֶף פרשת ויקהל ומגילת אסתר וגם החיים עצמם, מלמדים אותנו שלקהילה יש כוח, המון כוח. עם הכוח הזה אפשר להקים משכן קדוש של אמונה וקדושה, ואפשר גם לפגוע במי שאינו חלק מהקהילה שלנו.
לקהילה יש כוח ויכולת לבחור – האם להרבות טוב בעולם או להרבות רע, ובמילותיו של פיטר פרקר, ספיידרמן – “עם כוח גדול באה אחריות גדולה”.כָּל הַחַיִּים הָאֵלֶּה סְתָם וּבְכָל זֹאת אֲנָשִׁים רָעִים מַדְהִים כְּאִלּוּ מָה כְּבָר אִכְפַּת לכם לִהְיוֹת טוֹבִים יואב עזרא
