פרשת “חיי שרה”
להיות יהודי פמיניסט זה אתגר לא קטן. אתה מחובר למסורת של אלפי שנים שברוב המוחלט של הזמן שיקפה מציאות שרחוקה משיוויון ההזדמנויות שאתה רוצה לראות בין נשים וגברים בעולם. מוסד הרבנות ועולם ההלכה הגברי, ספרות חז”ל בעלת נוכחות נשית מצומצמת ומקטינה וגם סיפורי התנ”ך שאנחנו קוראים בפרשות האחרונות נקראים, לא בכדי, סיפורי האבות. כל אלה יוצרים מטען תרבותי לא פשוט שאתה רוצה לאהוב אבל בכנות, לא פשוט לעיתים לחנך את בנותיי או תלמידי ותלמידות הישיבה לאורם.
אז לפעמים את נאחז במה שאתה מוצא. אתה ממשיך מסורת דרשנית ארוכה לקרוא בטקסט העתיק את הפרשנות שלך ולתת קול למישהו שלא תמיד היה לו (או לה) מקום לאורך הדורות.
רגע כזה מגיע בפרשת חיי שרה כשמשפחתה של רבקה אומרים לאליעזר, עבד אברהם, את המשפט היפיפה-
וַיֹּאמְר֖וּ נִקְרָ֣א לַֽנַּעֲרָ֑ וְנִשְׁאֲלָ֖ה אֶת־פִּֽיהָ׃
כמה פשוט כמה יפה. במקום שאליעזר ומשפחת רבקה יריבו על משהו אז פשוט נקרא לנערה הצעירה והיא תקבע. ממש מתלבש לי בול כאבא לשתי בנות שיש בפיהם הרבה מה להגיד ולקבוע.
גם רש”י, מגדולי פרשני המקרא, קפץ על המציאה ופירש את הפסוק ככה:
ונשאלה את פיה. מִכָּאן שֶׁאֵין מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה אֶלָּא מִדַּעְתָּהּ (בראשית רבה)
וואו באמת?!
סיפור תנ”כי מלפני אלפי שנים יחד עם פרשן מימי הביניים מגיעים למסקנה שניתן לחתן אשה רק אם היא מסכימה לכך?!
הייתי לוקח חזרה את הפתיחה שלי על הקושי להיות יהודי פמיניסט אילו רק לא הייתי מכיר את שאר הסיפור. כי מהפסוק הזה משתמע שרבקה אמנו היא אדם עצמאי שקובעת לעצמה עם מי תלך ועם מי תתחתן.
אבל זה לא פשט הסיפור.
כדי להבין אותו, בוא ניקח כמה צעדים אחורה לאירועים שהתרחשו לפני שקוראים לנערה לשאול מה בפיה:
על אף שהפרשה נקראת חיי שרה היא פותחת דווקא במותה של האם הגדולה. אחרי שאברהם מביא אותה לקבורה הוא פונה לאליעזר, העבד שלו, ומבקש ממנו להישבע שהוא ידאג שיצחק בנו לא יתחתן עם אחת הבנות המקומיות בכנען ושהוא ילך להביא ליצחק אשה מארצו וממולדתו. המפרשים מתווכחים בניהם לגבי היעד המדוייק שאברהם מכוון אליו- אור כשדים או חרן, אבל אליעזר דווקא מתעסק בשאלה אחרת-
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ הָעֶ֔בֶד אוּלַי֙ לֹא־תֹאבֶ֣ה הָֽאִשָּׁ֔ה לָלֶ֥כֶת אַחֲרַ֖י אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את הֶֽהָשֵׁ֤ב אָשִׁיב֙ אֶת־בִּנְךָ֔ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־יָצָ֥אתָ מִשָּֽׁם׃ (בראשית כ”ד פס’ ה’)
אליעזר חושש שמא האשה המדוברת שימצא לא תאבה (תרצה) ללכת אחריו. על מנת לשכנע אותה אליעזר מבקש להביא איתו את החתן המיועד. אברהם מסרב מחשש שיקרה ליצחק מה שקרה לרבים מטועמי הרילוקיישן לדורותיהם ואליעזר יוצא בגפו לדרך לעיר נחור בארם נהריים.
הוא מחליט לעשות מבחן בסגנון “יצאת צדיקה” ולבדוק מי הנערה הנדיבה וטובת הלב בכל העיר. המבחן הוא שיבקש מנערה כלשהי מעט מים מהכד שלה. אם היא “יצאה צדיקה” אז היא לא רק תסכים להשקות אותו אלא גם תתעקש להשקות את כל הגמלים שלו עד האחרון שבהם (ואלה לא בדיוק חיות שנודעות בזה שהן שותות שלוק וחצי).
To make a long story short
נכנסת לתמונה רבקה בת בתואל, נערה טובת מראה מאוד וכמובן הבתולה (אל תשאלו אותי מאיפה אליעזר יודע. אולי ידע כללי מקובל בתקופה. היום כבר פחות). היא צולחת את המבחן בצורה שגם חיים הכט וגם חיים אתגר היו מעניקים לה צל”ש ואליעזר ניגש איתה לבית אביה שם הוא מתאר לאדון בתואל את בקשת אברהם, המסע, המבחן והכל.
וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהֹוָה וָאֲבָרֵךְ אֶת־יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לָקַחַת אֶת־בַּת־אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ׃ וְעַתָּה אִם־יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת־אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי וְאִם־לֹא הַגִּידוּ לִי וְאֶפְנֶה עַל־יָמִין אוֹ עַל־שְׂמֹאל׃ וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵיְהֹוָה יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ־טוֹב׃ הִנֵּה־רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן־אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה׃ וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶת־דִּבְרֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה לַיהֹוָה׃
אז כן.
קראתי את זה שוב ושוב ובאופן די ברור ושלא משתמע לשני פנים אליעזר מבקש מבתואל את רבקה עבור יצחק. לא רק שבתואל לא שואל פה “מה בפי הנערה” אלא הוא בכלל לא חושב שיש פה אופציה לסירוב כי המבחן של אליעזר קיבל מבחינתו תוקף אלוהי.
הנה היא פה. קח אותה ולך.
כל הקריאה הפמיניסטית שלי הלכה לפח האשפה הפטריארכלי.
רבקה תילקח אחר כבוד לבעלה החדשה והמקסימום שניתן לה להחליט לגביו זו השאלה האם יוצאים לדרך עכשיו או שמחכים כמה ימים/שבועות/חודשים. לא בדיוק סמל הפמיניזם שחיפשתי לספר לבנותיי.
דווקא בשבוע כמו השבוע פמיניסט צריך נחמה כלשהי: הכנסת החדשה שהושבעה משקפת כמה וכמה צעדים אחורה בייצוג נשי בתוכה, הממשלה המסתמנת מחזירה את הנשים בעיקר למפגשים ותמונות “נשות של” ובנוסף על כל אלה המשכנו להיחשף לעדויות מזעזעות נוספות של נשים המאשימות את הרב טאו בהטרדה ופגיעה מינית. שבוע לא קל.
בשבוע כזה אני מבין את הרצון של רש”י לעשות מאמץ לשמוע דווקא את הקול של רבקה. הרי הפרשנות שגוזרת מהטקסט הזה הלכה שנדרשת הסכמה של נשים על מנת לחתנן אינה פשט הטקסט. היא אפילו נוגדת את פשט הסיפור. ובכל זאת, הבחירה לשמוע את הקול הזה בתוך הרעש הגדול היא מעשה ראוי וחשוב. היא מלמדת אותנו שנדע כולנו להקשיב טוב טוב ולשמוע את קולה של רבקה, לשמוע את קולן של חברות הכנסת הותיקות והחדשות ושנדע לשמוע בתוך הרעש הגדול גם את הקול של נחמה תאנה, דורית ושאר הנשים הזועקות מדם ליבן.
