פרשת 'כי תבוא' – הברכה והקללה גם בסמוי מן העין || ניר פנסו
בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

פרשת ‘כי תבוא’ – הברכה והקללה גם בסמוי מן העין || ניר פנסו

פרשת ‘כי תבוא’ – הברכה והקללה גם בסמוי מן העין

 ניר פנסו

 

מבול של ברכות, איסורים וקללות נוחת עלינו בפרשה השבוע ולמען הסר ספק מובהר כי מה שאסור לנו לעשות בפומבי, גם אסור לנו לעשות בסתר. ואיך כל זה בעצם קשור לצדק חברתי?

 

פרשת ‘כי תבוא’ מביאה אותנו לחלקו האחרון של הנאום של משה, לפני מותו. מול הרי הברכה והקללה (הר גריזים והר עיבל) מפרט משה איסורים שונים. איסורים ובצמוד להם – העונש, מי שיעשה יהיה ארור, כלומר מקולל. את מרבית האיסורים רוב בני האדם לא יעזו לעשות בפומבי, ועל כן מופיעה אזהרה פומבית מיוחדת לבל יחשוב מישהו לעשות אותם בסתר. 

בתוך שלל האיסורים (שחלקם טבעיים לימינו אנו וחלקם ביזריים למדיי), בולטים שני איסורים ששונים מהותית מיתר דומיהם בפרשה.

האיסור הראשון, אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ (דברים כז’, יח’) בנוסף לאיסור הפשוט, שלא להכשיל עיוור ושלא להטעות אותו בדרכו, פירשו חז”ל שכל מי שאינו מצוי בתחום מסוים נחשב למעשה כ”עיוור” באותו התחום, והמטעה אותו עובר על איסור תורה.

האיסור השני, “אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה” (שם, יט’) אוסר על אפליית החלשים בחברה.

שני האיסורים הללו שונים מיתר איסורי הפרשה משום שלכאורה, אין בהם סתר. כלומר, העיוור, הגר, היתום והאלמנה עם עדים במעשה ההטיה או ההונאה. יש במעשים האלה יותר מעורבים מאשר רק החוטא ומחשבותיו הרעות. אז מדוע מקומם של האיסורים הללו כאן?

המונח ‘סתר’ אינו מתייחס רק למה שרואים או לא רואים בעין האנושית, אלא את מי שלא רואים בעין החברתית. את החלשים והמוחלשים בחברה לא באמת “סופרים”, הם לא נראים כשווים מול כל אחד אחר. הסופר המקראי יודע שקל לתעתע בעיוור, קל להטות משפט לגר, יתום ואלמנה, משום שאין להם יכולת להגן על עצמם כפי שיש לאחד האדם, הם לא קרובים למוקדי הכוח וההשפעה והם הופכים להיות חלק מההסתר החברתי. במובן הזה, זה לא משנה אם לקחת שוחד בסתר, או הפלית אלמנה במשפט פומבי. כך או אחרת, אף אחד לא ראה את מה שעשית ועל כן תיענש במידה שווה.

ובלשון ימינו אלה, אם נגביה עוף לרגע מעל ענייני הפרשה, נראה כיצד הפרשה מנסה להעביר לנו מסרים עמוקים של צדק חברתי. לא מדובר כאן על שוויון זכויות או על ייצוג שווה, אלא על משהו יסודי הרבה יותר. אלו “שנחשבים” יותר בחברה תלויים בכוח וביכולות השפעה. הם יכולים בקלות יחסית לצייר מעטפת מדומיינת ומלאכותית של “עזרה לנזקקים” כשבפועל הם רק מנציחים את הפערים, מכשילים ומטים, גם אם לא במתכוון.

חישבו רגע על האנשים הבלתי נראים בחברתנו: עובדי הקבלן, העובדים הזרים וחסרי המעמד, מנקי הרחובות, הסייעות והמטפלות, עובדי משק הבית וכו’. על כולנו מוטלת החובה להפוך את “השקופים” בחברתנו לנראים. לא לרגע אחד או בערב תרומה חד פעמי, אלא כחלק קבוע משגרת החיים שלנו.

שבת שלום.

כתב: ניר פנסו, מנהל מחלקת מנהיגות צעירה בבינ”ה.

מאמרים נוספים: