בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

כי תבוא – הנכחה בת קיימא | עינב קורן

פרשת “כי תבוא”

השבוע עם סופו של עידן מטריארכי מכובד בבית המלוכה הבריטי, מותה המפואר לא פחות מחייה של המלכה אליזבת השנייה נחשפו שלל סיפורים ואנקדוטות אודותיה. אחד הסיפורים מעוררי הסקרנות שפורסמו השבוע קשור במידה רבה בצוואה או הוראת “אחרי לכתי” שהשאירה המלכה לנתיניה באוסטרליה. מסתבר שבעת ביקור רשמי שקיימה המלכה בסידני שבאוסטרליה בשנת 1986, היא כתבה מכתב שתוכנו לא ידוע לאיש והוא נצור ושמור בכספת בבניין היסטורי בעיר על שם המלכה ויקטוריה. המלכה שהפקידה את המכתב הסודי דאז העבירה הוראות ברורות לראש העיר וזהו עיקרו: “שלום, ביום המתאים שייבחר על ידך בשנת 2085 לספירה, פתח בבקשה מעטפה זו והעבר לאזרחי סידני את המסר שלי אליהם”. כלומר סוד סודי ביותר שמור ל 99 שנים.

חישוב חיים מהיר מבהיר לנו שראש העיר האמור בוודאי לא יהיה זה שיפתח את המכתב בבוא העת אלא מי שתחליף אותו לימים. עם זאת, המלכה ביודעין ביצעה את הפעולה הזו והותירה רבים ורבות בסקרנות אין קץ. מהרהרת, חשבתי לעצמי על נוסח המכתב ומה צפון בו. אולי סוד חשוב ועקרוני שקשור באזרחי העיר וייחוסם, אולי פרס כספי שמובטח לשארים או פשוט מבחן הורות בסיסי שקשור בדחיית סיפוקים. משהו בסגנון: “אם פתחתם את המכתב לפני 2085 דעו שאני ממש מאוכזבת ובזה הרגע הפסדתם מענק כספי על סך 10,000 דולר אוסטרלי לכל אזרח”. או לחילופין: “גאה בכם על העמידה בצו המלכה שנים אחרי לכתה, מעשיכם מעידים על חוסן קהילתי וערכי ולכן זכיתם בהערכתי + חופשה משפחתית חינם על חשבון המלכה”. עוז, בני הצעיר הציע שאולי זו בכלל מתיחה והמלכה למעשה תוכיח לכולנו הומור בריטי מהו.

הסיפור הייחודי הזה הפגיש אותי השבוע עם פרשת כי תבוא או בכינויה המתרה – “פרשת תוכחה”. הנה ניצב משה המנהיג מול עמו, רגע לפני השיא של מפעל חייו – בית לאומי ריבוני לקהל שבטי ישראל. בידיעה שהוא נפרד, פורס משה את צוואתו בפני העם ועיקרה כללי התנהגות במודל של מעשה וגמול, מצווה וברכה ומנגד חטא וקללה. למוד אכזבה הורית מהעם הסורר שלא יודע דחיית סיפוקים מהי (עיין ערך עגל הזהב), משה מבין שעליו לתת הנחיות ברורות לדור העתיד שיאלץ להתמודד עם המציאות לאחר לכתו. בניגוד למלכה אליזבת שבמידה מסוימת, מעמידה את נתיניה למבחן המסירות לאורך שנים ושליטה עצמית, משה כאמור נכווה מאד מעמו הספקן והחרד ולכן הוא מנכיח את התורה ואת תקנון המוסר. כמורה נבוכים ומנחה תועים הוא מגייס את מיומנויות ההוראה המתוחכמות ביותר לטובת הטמעת התורה, תרתי משמע. הרי לא די בהעברת המסר על ידי הצגת הכתוב על הלוח(ות) אלא בהעתקה וכתיבת הכללים בעצמנו (כן, כן, הכתבה היא מתודה מיושנת אבל מסייעת בהנכחה). וַיְצַו משֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר האֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד: וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת” (דברים כ”ז, א’-ג’).

הטקס הממשי במעמד הכניסה לארץ – הנחת 12 סלעי ענק (כנגד 12 שבטי ישראל) וסיודן על מנת שיהוו לוח לכתיבת התורה משמש מעין טקס מעבר שקושר את הנחלה עם התורה, כלומר הגשמי עם המחויבות הרוחנית. אנדרטה שתכליתה תזכורת מתמדת לכך שלא די במה שיש לנו אלא שנדאג לשמר אותו כדי שנבטיח קיימות ערכית וחברתית. משה לא מסתפק במתודה הנהדרת אלא מבנה טקס לוודא שהעם מודע למתח התמידי בין ברכה וקללה. הוא מייצר סימולציה כיתתית,

משחק תפקידים של דיבייט, מעין תרגיל בעד ונגד. משה מחלק את עם ישראל לשתי קבוצות כאשר שישה שבטים, בני האמהות (שמעון, לוי, יהודה, יששכר, יוסף ובנימין) יעמדו על הר גריזים – הר הברכה, ושישה שבטים, בני השפחות (ראובן, גד, אשר, זבולון, דן ונפתלי) יעמדו על הר עיבל – הר הקללה. הכהנים והלויים יעמדו בגיא שבין ההרים ויפנו כלפי הר גריזים כאשר יאמרו דברי ברכה למי שישמור את מצוות התורה, ולאחר מכן יפנו כלפי הר עיבל כאשר יאמרו דברי קללה למי שיעבור על מצוות התורה. העם יתבקש לקרוא אמן לאחר כל ברכה וקללה ובכך יעיד כי הוא מקבל על עצמו את חידוש הברית. הנה לנו גרסה מורחבת, ברורה וחד משמעית של עשרת הדברות. חווית הטקס נועדה למעשה לגרום לעם לקחת חלק פעיל בכריתת הברית בניגוד להמתנה הקשה שנדרשו אליה בהר סיני, הרי ידוע שמאד לא פשוט לחכות. לפעמים כדאי לחקות, להיות פעילים במשחק כדי להבין את כלליו היטב ומתוך ההתנסות הממשית. ייתכן והמלכה אליזבת פעלה כך כדי להבטיח שממרחק השנים היא מייצרת כותרות ועניין, עדיין רלבנטית אחרי כל השנים. משה פועל כך – בהמחשה ממשית כדי לוודא שהתורה תישאר רלבנטית ובת קיימא אחרי כל השנים.

ממרום שנותיי, לא אספיק ככל הנראה לחזות בעצמי בכתבה ההיא בשנת 2085 שתחשוף את מכתבה האצור של המלכה אליזבת, אבל עוז הבטיח לעקוב אחרי החדשות ולשתף גם את ילדיו בשיחת הסקרנות שלנו, אך באותה נשימה אמר: “אני מעדיף שיגידו לי את הדברים כמו שהם, עכשיו”.

שבת שלום !

כתבה: עינב קורן, מנהלת פדגוגיה ובתי בינ”ה.

מאמרים נוספים: