פרשת “לך לך”
השבת אנחנו קוראים את פרשת לך לך. אנחנו מגיעים אל הפרשה הזו אחרי שהלכנו בישראל לקלפיות בפעם החמישית בתקופה קצרה. ובשבוע הבא מתקיימות בארצות הברית בחירות אמצע הכהונה.
בדרך כלל אנו אמורים לחוות תקופה קצרה של קמפיין ולאחר מכן כמה שנים של שגרה, הסיטואיציה הפוליטית בה אנו מצויים בישראל מייצרת מצב מוזר בו אנו מצויים בקמפיין בחירות תמידי.
באחת ממערכות הבחירות האחרונות ישבתי בכנס יהודי אמריקאי בו נערכה השוואה בין דפוסי ההצעה בישראל לבין אילו שבארה”ב, והאזנתי לאחד המלומדים שישבו בפאנל כאשר הציג את התזה שבישראל בוחרים על פי חוץ ובטחון ובארה”ב על פי כלכלה.
זאת תאוריה מוכרת, אך לדעתי אינה מדויקת:
רוב האנשים בוחרים על פי זהות! בארה”ב זה מובהק – רוב המדינות צבועות- כחולות או אדומות, כמעט ללא שינוי כבר שנים, או במילים אחרות: תאמר לי מי היא ארצך ומולדתך ומיהו בית אביך ואוכל לקבוע כמעט בוודאות במי בחרת בבחירות האחרונות.
וגם כאן, רובינו בוחרים על פי השבט אליו אנחנו משתייכים ובעיקר על פי השקפתינו היהודית: לשאלות, האם אנחנו דתיים או חילוניים, מסורתיים או חרדים? יש כנראה השפעה יותר גדולה על בחירתנו מאשר כל אחד מהנושאים החשובים אותם העלה ידידי המומחה בכנס.
ולכן תוצר הלוואי של קמפיין הבחירות האינסופי, הוא הגברת המתח בין הקבוצות השונות וחיזוק החומות המפרידות ביניהן.התחרות בין המפלגות והקמפיינים הבנויים על הרגשות הבסיסיים של פחד מהאחר ורצון להגן על גבולות השבט מעודדים ומגבירים את התופעה הזאת ושותלים בתודעתנו משחק סכום אפס שבו כל רווח שיפיק האחר יבוא בהכרח על חשבוני.
והנה בפתיחת פרשת השבוע שלנו מתבקש אברהם לעשות בדיוק את ההפך:
“וַיֹּאמֶר ה’ אֶל-אַבְרָם לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ…”
אברהם מצווה לעזוב את השבט , לצאת מהארץ, מהנוף ומזג אויר המוכר, מהסביבה האנושית והשפה בה גדל. לצאת מהמולדת, מהמורשת, מהקשרים הבין משפחתיים ארוכי השנים, מהקרקע, מההון הפיזי והחברתי. בסוף גם מבית אביו, מהמשפחה, מהאנשים הכי קרובים אליו שלעולם ישפיעו יותר מכל על המקום ממנו באת ואליו כנראה תלך.
כבר מהרגע שאברהם יוצא למסע הזה אל מחוץ לשבט הוא יפגוש לאורך כל הפרשה שלנו את חמשת מלכי כיכר הירדן. עם מלכי מסופוטמיה, מלך שלם, פרעה המצרי, הקיני, הקנזי, הקדמוני, החתי, הפרזי, הרפאים, האמרי, הכנעני, הגרגשי והיבוסי.
מסעו של אברהם אבינו מסמל את תחילתו של מסע יהודי של דורות רבים. מסע שינדוד בין כל ארצות ועמי העולם במשך אלפי שנים, יחצה גבולות רבים מספור, ידבר עשרות שפות, ישפיע ויושפע ממאות תרבויות. כמה יופי יש במסע היהודי הזה, כמו נחל שזורם ואוסף איתו מזכרות מצורות קרקע כה רבות וכל הזמן משנה כיוון ומעצב את הקרקע מחדש.
השבת, שנקרא בפרשת לך לך, אני מזמין את כולנו כתרגיל החלמה ממערכת הבחירות, לעשות כמעשה אברהם. לצאת מסביבתנו הנוחה ולפגוש את הקהילות שסביבנו, בפתיחות ובהבנה שיש מקום לדעות ואמונות רבות וניתן לחיות יחד מבלי שאחת תבוא על חשבון השנייה.
