פרשת “במדבר”.
מכירים את הרגשת האשמה על כך שלקחתם לעצמכם 10 דקות של מנוחה, או על זה שיצאתם ליום חופש מהעבודה והטלפון עדיין לא מפסיק לצלצל? כן, אנחנו מכורים ל”להיות עסוקים”.בתפישת חיים כי כל המרבה הרי זה משובח. מי שנתפס ב”פשע” של לא לעשות כלום נדמה כבטלן או חסר יכולת המבזבז את חייו.
יותר מכך, אנחנו חיים בעידן של להספיק הכל, לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה רק כי אפשר – אני יכול גם להתאמן, גם לעבוד, גם ליזום סטארט אפ מוצלח, גם לנהל חיי חברה משגשגים, גם לגדל ילדים, גם לאכול בריא, גם לישון 8 שעות ביום – ועדיין להיות בטוב.
אנחנו רגילים לתכנן את השלב הבא בחיים: מכיתה א׳ לכיתה ב׳, מהתיכון לצבא, מהצבא ללימודים ולטיול ולהקמת המשפחה. נעים בין המטרות והחלומות הגדולים שלנו ומספרים את סיפור חיינו כאסופה של רגעי שיא. אבל מה עם כל מה שקורה בין לבין?
‘במדבר-פרשה הפותחת את הספר הרביעי בחמשת חומשי תורה.
פרשת ‘במדבר’ היא הפרשה הפותחת את הספר הרביעי בחמשת חומשי תורה, ספר ‘במדבר’. לאורך הפרשה מסופר לפרטי פרטים מניין בני ישראל, מיקום החניות, תפקידי הלווים והכהנים והרבה בירוקרטיה. כביכול, משעמם, שגרתי, בהחלט לא רגע שיא. אבל זהו הבין לבין – בין יציאת מצריים לבין הכניסה לארץ ישראל, פרק המספר את קורות החיים שאולי קל לדלג עליו ולעבור לדבר הבא. זהו מעין מדבר ארוך שכביכול אין בו כלום, אבל המספר מחליט להקדיש לו זמן ומקום ונפח –כי כמו שכתב דיויד בורזה, ״כל העניין, הוא לשתות משהו קר בלב מדבר״, לעצור וליהנות מהדרך.
בני ישראל נמצאים במדבר כבר שנה, עברו חוויות רבות ומגוונות עליהן סופר בספרים הקודמים, ונמצאים עכשיו לפני רגע השיא הבא – היציאה מן המדבר וההגעה אל עבר הארץ המובטחת, ארץ ישראל. זה לא כל כך פשוט לצאת למסע עם מחנה כה גדול. יש להתארגן היטב לפני שיוצאים למסע, וזה בדיוק מה שקורה בפרשה שלנו: ההכנות למסע מתחילות, ויריית הפתיחה היא בספירת האנשים. זו הפרשה של הבין לבין, הזמן בו אנחנו נמצאים בטקס מעבר ויכולים לעצור כדי לנוח ולחשוב באמת על השלב הבא, להרהר ולתהות האם השלב הבא אליו אנחנו כל כך רוצים לעבור כבר, הוא השלב שמתאים לנו עדיין בחיים?
או שזהו בדיוק הזמן, הזמן של הבין לבין, לחשב מסלול מחדש ולחשוב על הדרך שלנו ולאן היא מובילה אותנו?
החיים מתרחשים ברגעים הארוכים של מסעות
האמת היא שרוב חיינו מתרחשים ברגעים הארוכים והאפורים של מסעות, של המתנות, של לחכות לתשובה בין אם לציונים או לקבלה לעבודה, ברגעים ארוכים של שאילת השאלה הנכספת – מתי כבר נתחיל את השלב הבא?
אבל מתי פעם אחרונה יזמתם שנ”צ? קידשתם שעה של לא לעשות כלום? אנחנו מכורים למהירות, לעכשיו ומיד, ל120- קמ״ש וכביש 6, כוסות טייק-אווי והזמנות אוכל הביתה – הכל רק לקצר את הדרך.
אז בפעם הבאה, תעצרו שניה, תהנו מהחיים. תנשמו ושימו לב אפילו אם רק לכמה דקות מה קורה סביבכם.
תזכרו שהחיים הם לא רק מירוץ במסלול להשגת היעד הבא, אלא בעיקר הדרך עד ההגעה לנקודה הבאה.
אולי כדאי להקדיש את תשומת הלב והתודעה שלנו להנאה מהחיים ש”בדרך” – יש קסם רב בהנאה מהעשייה עצמה.
אז תהנו מהדרך.
