בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

פרשת מקץ / אל תפחד.י מהפחד | אילה דקל

פרשת “מקץ”

הפרשה שלנו נפתחת בחלום של פרעה. יש לו חלום מוזר אבל בעצם מאד מאד מוכר.

בחלומו הוא רואה שבע פרות בריאות ויפות מראה, שבע פרות שמבטאות עושר, רווחה ושפע. ופתאום ניגשות אליהן שבע פרות רעות מראה, שדופות, שנראות כאילו יש רעב בסביבה. והפרות האלה אוכלות את שבע הפרות הבריאות. ומעלימות אותן. ונראה כאילו לא היו שם מעולם.

פרעה מתעורר מהחלום הזה מבוהל. כל כך מבוהל שהוא מסכים לקרוא לנער עברי שנמצא בבית הסוהר כדי לפתור לו את החלום. כדי לומר לו מה הוא צריך לעשות כדי להימנע מכך שהחלום יתגשם.

אבל בואו נחזור רגע אל החלום. מה כל כך מפחיד בו?

הפחד של פרעה הוא פחד השפע. הפחד מהטוב שהוא רואה לנגד עיניו.

פעמים רבות דווקא בנקודות של אושר גדול, של שפע, של שמחה, דווקא שם מתעורר חשש. פחד שכל השמחה תיעלם. פחד שמשהו רע יקרה ונאבד את הטוב שיש לנו בידיים. זו החרדה של פרעה. החרדה לאבד. הפחד שהפרות החולות יאכלו את הבריאות. שהרע ייקח מאיתנו את הטוב שיש לנו בידיים. פרעה מבקש לשמר את הטוב.

את הפחד הזה אנחנו מכירים היטב במסורת היהודית. הפחד לשמוח. שמא השמחה תעלם. אחד המקומות שבו הפחד הזה מופיע בצורה משמעותית הוא בטקס החתונה.

מקובל לומר שהסיבה שאנחנו שוברות ושוברים כוס בחתונה היא כדי לזכור את חורבן ירושלים. וזה אכן כן מאות שנים. אבל עד המאה ה-13 היה מנהג אחר לזכר החורבן. מתן אפר על ראש החתן. המנהג של שבירת הכוס מגיע ממקור מרתק וקצת אחר.

בתלמוד הבבלי במסכת ברכות מזכירים את הפסוק “גילו ברעדה[1]” ומסבירים שבכל מקום שבו יש שמחה יש גם רעדה. עצב. ואולי גם פחד. השמחה לא באה לבד. היא מגיעה עם הפחד לאבד[2].

בהמשך מופיעות כמה אגדות על הצורך לא לשמוח יותר מידי. לשמוח עלול להיות מסוכן. ולכן דווקא בחתונה כשרואים את כולם מסביב מאד מאד שמחים אנחנו רואים שחכמים לוקחים כוס מאד יקרה (לא סתם כוס שקיבלו מהאולם) ושוברים אותה. כדי לעמעם את השמחה, כדי לחוש גם קצת עצב. כדי לא להפוך להיות זחוחים.

התלמוד מספר לנו על החרדה שמתלווה אל האושר, על הפחד האנושי כל כך לאבד. התלמוד מנסה גם לתת פתרון ומציע לנו לערבב את הרגשות. לזכור ששום רגע אינו מושלם. במקום של שמחה יש גם עצב. ובמקום של עצב יש גם שמחה.

נחזור לפרעה. יוסף מציע פתרון לשנות השפע. כדי לשמור על הטוב שבממלכת מצרים פרעה לא צריך לנהוג בזחיחות ולבזבז את מה שיש לו בלי לדאוג לעתיד. הוא צריך לתכנן, הוא צריך לחסוך. הוא צריך לראות את כל הצדדים של המציאות ולא רק להתפנק בארמון המלך.

חלום פרעה והחכמים ממסכת ברכות מזכירים לי שהפחד לאבד כבר היה כאן לפני אלפי שנים. שהוא לא חדש לחברת השפע שלנו. והם מציעים דרך להתמודד, במקום לרצות עוד ועוד או להתנהל כאילו אין מחר הם שולחים אותנו להביט על העולם. לראות את הטוב ואת הרע. את השמחה ואת העצב. לחשוב על מי שיש לו ומי שאין לו. ולהתנהל באחריות בעולם שלנו.

החיים הם לא חד ממדיים אומרים לנו התלמוד וגם חלום פרעה. גילו ברעדה. במקומות שיש שמחה מופיעה גם חרדה וגם עצב. אבל גם להפך. אם נדע ונלמד לערבב את העולמות, במקום שבו יש תהומות של כאב ושל קושי אולי תוכל להיות גם שמחה.

[1] תהילים ב יא

[2] מסכת ברכות דף ל עמוד ב

שבת שלום !

כתבה: אילה דקל, ראש הישיבה החילונית בינ”ה.

מאמרים נוספים: