בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

יוסף ואחיו: מסע במנעד שבין ניכור לאחריות | פרשת ‘מקץ’

פרשת השבוע, ‘מקץ’, מהווה נדבך נוסף בסדרת הסיפורים הסוקרת את עלילותיהם של יוסף ואחיו. בפרשתנו מסופר כיצד  מוצא יוסף מבית האסורים. לאחר שהוא פותר את חלומותיו של המלך פרעה הוא מתמנה למשנה למלך, המוביל את מהפכת האגירה שאמורה להציל את הממלכה מהרעב הממשמש ובא. לאחר שבע שנות התבססות, מגיע הרעב ומכה בכל המרחב. בצר לו מפציר יעקב בבניו לרדת לארץ מצרים כדי להביא מעט מזון למשפחה המורעבת. המסע מפגיש אותם בשנית ובצורה בלתי מודעת עם אחיהם יוסף שאך לפני שני עשורים נמכר על ידם לסוחרי עבדים. אולם עתה יחסי הכוחות השתנו, יוסף אחיהם הקטן וחסר האונים הופך לבעל עמדה ויכולת לשלוט בגורל אחיו.

הטלנובלה של יוסף ואחיו

סדרת המפגשים המתוארת לאורכה של הפרשה הייתה יכולה בימנו לפרנס עונה שלמה של תכנית ריאליטי מצליחה. פעם אחר פעם  מביים יוסף את המפגש עם אחיו תוך שהוא מבנה סיטואציות המעלות את חרדתם ומצריכה אותם להתמודד עם עברם. תחילתו מצויה כבר במפגש הראשוני:

” וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו, וַיַּכִּרֵם; וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם, וַיֹּאמְרוּ, מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר-אֹכֶל. וַיַּכֵּר יוֹסֵף, אֶת-אֶחָיו; וְהֵם, לֹא הִכִּרֻהוּ. וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף–אֵת הַחֲלֹמוֹת, אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם, לִרְאוֹת אֶת-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם.” (בראשית, מ”ב, ז’-ט’).

המדרש מפרש את המילה ויתנכר כנעשה להם כנכרי. כלומר יוסף יצר מחיצה של זרות בינו לבין אחיו, מה שמאפשר לו להעביר אותם ייסורי גוף ונפש. הייסורים ותחושת חוסר האונים מחייבים אותם  להתמודד עם עברם. כך, אל מול ניכורו וזרותו של יוסף, האחים מגלים איש את רעהו ומתגבשים כקבוצה. הפעם התגבשותם אינה באה כדי לחולל מעשים נפשעים אלא דווקא כמענה לצורך קיומי, הבאת מזון למשפחתם וחילוץ כלל האחים מהצרות הפוקדות אותם במצרים.

האם ניתן להתאגד יחד רק כנגד אויב חיצוני?

הפרשה מציגה את התהליך אותו עוברים האחים לנוכח הדרמה שמבנה יוסף. מאחים שאוטמים את ליבם עת הם זורקים את אחיהם, בשר מבשרם, לבור – לאחים הפועלים יחדיו כדי לשוב ביחד בשלום לבית אביהם. הדרך אינה פשוטה: לאחר ההכרה באחריותם על מעשי העבר, הם עוברים להטחת האשמות הדדיות. אולם המשברים הממשיכים לפקוד אותם אינם מאפשרים להם להישאר מחופרים בעבר, אלא עליהם להתגייס יחדיו ולפעול יחד כדי לעבור את המכשולים שמציב להם יוסף. אל מול התנכרותו וזרותו הם, האחים, מגלים אחד את השני ואת עצמתם כקבוצה.

אנו קוראים את הפרשה במהלך חג החנוכה, חג המציין את המתח בין שייכות וניכור. מחד התאגדות משפחתית סביב הנרות המאירים ומאידך הבחנה ברורה בין קבוצת השייכות לבין הנוכרים. בידנו היכולת לבחור כיצד להתייצב אל מול הקשיים שמזמנים לנו חיינו. האם ברצוננו להתמודד באמצעות התאגדות המבוססת על ניכור אל האחר או שמא כהתאגדות הרואה את הזולת וחשה כלפיו מחויבות? עלילותיהם של יוסף ואחיו מראים לנו שניתן לעבור בין חלופה לחלופה, ולעתים צריכים להתקיים אירועים דרמטיים על מנת לשנות את דפוסי ההתנהגות. אולם ההכרה במנעד והידיעה שאיננו נמצאים במשחק סכום אפס אלא בתנועה מתמדת, מחזקת את התקווה שכל עוד יש בנו את הרצון להדליק את הנרות, שנוכל למצוא את הנתיבים אל משעולי ההכלה והאחריות אליהם הגיעו בסופו של דבר אחי יוסף.


אברהם אייזן הוא מנהל מחלקת החינוך בבינ״ה.

מאמרים נוספים: