פרשת “שופטים”
פרשת שופטים היא פרשה מרתקת שמכילה בתוכה גם מורכבות גדולה. משה עומד בה עם העם ומכריז כי יש להם בחירה בין ברכה לבין קללה. ואז הוא מפרט מה החוקים שצריך להקשיב להם כדי לבחור בדרך המבורכת, בדרך החיים. יש בה מטבעות לשון ערכיים מוכרים כמו “צדק צדק תרדוף” ו-“כי האדם עץ השדה”, יש בה הגדרות ברורות למידות ערכיות הנדרשות מאיתנו. יש בה רשימה שלמה של חוקי עשה ואל תעשה. ולצד כל זה יש גם את הקללה. את הבחירה בדרך השלילית. ויש הרבה מאוד עונשים חמורים על ההפרה של אותן מצוות.
אני יושבת וכותבת את המילים האלה בקיץ של שנת התשפ”ב – 2022. ותוהה לעצמי, כמה השתנה בשנים האלה בהגדרות הבסיסיות של צדק, של משפט ושל התנהגות נאותה. אחד השינויים המשמעותיים שאני מזהה נוגעת לענישה החמורה של הריגה של מי שמפר חוק או סדר חברתי. כל מי שמעז לדבר על אלוהים אחרים, שמסית לדרך שונה מיד מקבל גזר דין מוות והתורה מוסיפה – “לא תחמול עליו”. כלומר, אנשים כנראה חמלו ואולי נרתעו מהענישה החמורה אבל התורה מדגישה שזה מה שצריך לקרות.
ענישה זו אינה עולה בקנה אחד עם העולם שבו אנחנו חיות, ובמובן הזה, פרשת שופטים מכריחה אותי להסתכל עליה בחציה בלבד. הערכים שזועקים ממנה כל כך מדברים אליי, העובדת הסוציאלית, החיה החברתית שאני מזדהה על המילים העתיקות. אבל לא עולה בדעתי שאלה שאינם מסכימים לסור למידות אלה, צריכים למות. אני מחבקת את הערכים של עזרה וקבלת האחר אבל הודפת את האכזריות המבצבצת מתוך הענישה.
פרשת שופטים מגיעה אלינו הפעם בפתחו של חודש אלול, חודש חודש הרחמים והסליחות. ובכלל, בסוף הקיץ, כשחם, כשאין שגרה, כשהורים מחפשים פתרונות לילדים, כשסטודנטים מטיילים או מחפשים את העבודה הזמנית שתאפשר להם לסגור את החודש, וכמו כל דבר ביהדות, יש משהו שקשור לעונות השנה, לרוח הערב שמנשבת, לזה שאנחנו נדרשים שלא לתת לשנה פשוט להסתיים אלא ממש לעשות עצירה, חודש של התבוננות, חודש של נשימה עמוקה, קצת בכוח, בהתבוננות והחלטה, כמו ביוגה או מדיטציה.
הפרשה הזו, היא הזדמנות לעצור.
על חודש אלול כותבת עינב קורן, מנהלת תחום בתי בינ”ה ופדגוגיה, עמיתה למקצוע ואשת רוח מעוררת השראה – “לפועל אִלּוּל (בחיריק, לא בסגול) יש שני פירושים בעברית. האחד – חקירה ובחינה והשני – הערצה כאל, האלהה. במידה רבה, יש ניגודיות בולטת בין שני הפירושים. בחקירה יש הטלת ספק, בחינה ביקורתית ושאלת שאלות, ואילו בהערצת מישהו כאל יש קבלה מוחלטת, עיוורת ממש. כזה הוא חודש אלול, מצוי בין הניגודים, חודש סיפי (לימנלי, על הסף) בין סוף השנה לתחילתה, בין סיכום לפתיחה, הרהור וקבלה”.
אלול הוא חודש שמכיל סתירות בתוכו. גם לעמוד על הסף ולהתלבט וגם להעריץ ולהאדיר. הפרשה הזו מכילה את הסתירות בתוכה, מצד אחד היא מאדירה חוקים של צדק חברתי שכה נחוצים ומצד שני ענישה אכזרית וביטול דעות שונות. ואולי גם היהדות כולה היא כזו.
היהדות, לציבור החילוני, היא מורכבת, לפעמים מרתיעה, והרבה פעמים היא מרגישה ממש לא שלנו. אני מציעה לנו הזדמנות להסתכל על הדברים מנקודת מבט אישית, ערכית. נודת מבט שמאפשרת הכלה של המורכבות. של הסתירות ושל הניגודים. נקודת מבט שאין בה שחור או לבן אלא הרבה גוונים של בחירה ושל אפשרויות.
יהיו אנשים שיגידו לכם שצריך לקחת את פרשת שופטים כפשוטה, להסתכל ולהגיד – זו רשימת החוקים, זה מה שחובה עליכם לעשות, ואלה העונשים. אני מציעה לזכור שיש לנו אפשרות אחרת. אנחנו יכולים לבחור לפרש, לשנות, להסכים או לבקר את הטקסט היהודי העתיק, ולקחת עליו בעלות ולהחליט לקרוא רק את החלקים הערכיים שבו, את מה שמתאים לנו. ואת השאר לדחות. לשמוח בכך שערכים אוניברסליים יכולים להיות מעוגנים בטקסט יהודי, בשורשים שלנו. נוכל תמיד לשבת יחד סביב חיזוק הטוב, ולחנך לערכים חיוביים. ולהשתדל תמיד, פשוט להגביר את הטוב.
