פרשת “שלח”
פרשת שלח לך נפתחת בבקשה של אלוהים למשה לאסוף את הנשיאים של שבטי ישראל ולשלוח אותם אל ארץ כנען. רגע לפני הכניסה לארץ מבקשים אלוהים ומשה להכניס אל האקץ קודם שכבת מנהיגות, ליצור קהילה של אנשים שיפגשו את הארץ ויובילו את המחנה בכניסה אל הארץ המובטחת.
כשחוזרים הנשיאים ומספרים מה שפגשו בכנען נוצר המון פחד ובלבול בקרב העם וגם בקרבם. האנשים בארץ גדולים, מאיימים. אולי לא נצליח לכבוש את הארץ אומרים השליחים וכך מתרחש חטא המרגלים שבעקבותיו העם נשאר לתור במדבר ארבעים שנה וכל הדור שיצא ממצרים לא ייכנס ארצה. זוהי אחת הדרמות הגדולות שמתרחשות אחרי היציאה ממצרים. דרמה שהמשיכה להשפיע על העולם היהודי לאורך הדורות באופנים שונים.
כשחוזרים אל העם מתפצלים הנשיאים לשתי קבוצות. בקבוצה אחת שתומכת בכניסה לכנען ובאמונה באלוהים ובכוחו נמצאים שני נשיאים, כלב בן יפונה ויהושוע בן נון. בקבוצה השנייה נמצאים עשרה נשיאים אחרים.
ודווקא מהעשרה האחרים. דווקא מאלה שהתנגדו. דווקא מאלה שהציעו עמדה אלטרנטיבית ונענשו חז”ל בוחרים ללמוד שמאז ועד היום אנחנו זקוקים לקהילה. אנחנו זקוקים למניין.
השנה, בערב פרשת שלח לך, אני עוצרת כדי לחשוב כל הכוח של קהילה. כילדה גדלתי בקהילה סגורה יחסית. אני זוכרת עמוק בתוך הגוף את התחושה של להיות מחוץ לקהילה. לא להיספר למניין. לראות את הקהילה מבחוץ ולהרגיש שאין לי מקום בתוכה.
אנחנו עדים בתקופה האחרונה למקרים של נערים ונערות שעוברים חרם ובוחרים לשלוח יד בנפשם. הרצון להיות חלק מקהילה לפעמים חזק מהרצון לחיות. והתחושה של ההוקעה מחוץ לקהילה או אפילו חוסר בשייכות זו תחושה שבונה עולמות וגם מחרבת אותם.
התלמוד הבבלי במסכת מגילה מתאר שיש דברים שכל איש ואישה יהודיים צריכים בשבילם עוד תשעה אנשים ולא יכולים לעשות לבד. הצורך הזה במניין שהם מסמנים בשמחות ובאבל, ביום יום, בבוקר ובערב גורם לכך שהעם היהודי תמיד היה חי בקהילות. האחד צריך את התשעה והתשעה זקוקים לאחד.
אנחנו חיים בעולם מאד אינדיווידואליסטי. בו יכולים אנשים ונשים לחיות את חייהם גם לבד, או רק במשפחה מצומצמת. ואילו העולם היהודי דורש מאיתנו לחיות יחד, לשים לב אחד לשני ואחת לשניה, להיות זה לצד זו.
הדבר הכי מעניין בעיני ברעיון התלמודי הזה הוא העובדה שהסיבה שהם מגדירים את המניין דווקא בעשרה אנשים נלמדת מחטא המרגלים.
היו עשרה נשיאים שהציגו עמדה אלטרנטיבית. עשרה נשיאים שמקובל לחשוב שהם הביאו חורבן על העם. ודווקא מהם, אנחנו לומדים על הכוח של הקהילה. על הכוח של עשרה.
לעשרה יש כוח, מספר לנו התלמוד. ובכוח הזה אפשר להשתמש לכיוונים שונים. זה יכול להיות כוח מחרב, זה יכול להיות כוח מצמיח. זה יכול להיות כוח שמעורר פחד וזה יכול להיות כוח שמעורר השראה ומייצר פעולה של חיבור בעולם.
