בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

פרשת "שלח" / ‏גילי דבש ישורון

פרשת "שלח"

פרשת שלח, מופיעה בספר במדבר, והיא חלק מרצף של פרשות וסיפורים שמתארים את חוסר האמונה של בני ישראל והעם בניסים, בהזדמנויות ובהבטחות של אלוהים אליהם. 

הפרשה מתחילה בדרישה של אלוהים ממשה לשלוח אנשים שיתורו את הארץ,

"שְׁלַח־לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֙רוּ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁר־אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִ֣ישׁ אֶחָד֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד לְמַטֵּ֤ה אֲבֹתָיו֙ תִּשְׁלָ֔חוּ כֹּ֖ל נָשִׂ֥יא בָהֶֽם" (במדבר, פרק י"ג פסוק ב').

אצלי הבקשה הזו מעלה תהייה. אחרי כל כך הרבה הזדמנויות שאלוהים רואה שבני ישראל לא ממהרים להתמסר להבטחות שלו, למה הוא שולח אנשים שייראו את הארץ? למה הוא רוצה שהם יאשרו את הבחירה שלו? האם לא צפוי שתהיה כאן אכזבה? 

טובת הכלל, השלם גדול מסך חלקיו

כאשת חינוך וקהילה, הדבר מזכיר לי רתימה של אנשים לטובת משימה. אם תהיה להם אחריות ויכולת לומר דבר מה על המהלך החינוכי או החברתי אותו אנחנו מבקשות לקדם, אזי תהיה להן מחויבות גדולה יותר עבורו וכן מוטיבציה לוודא את הצלחתו. גם בעבודה שלנו עם פעילות חברתיות וקהילתיות, או בעבודה של קואליציה של ארגונים, כדי לקדם מטרות גדולות, ניתן לראות שכשנותנים לכל אחת משימה, שמשרתת את 

טובת הכלל, השלם גדול מסך חלקיו. 

בפסוקים שלאחר מכן, אנחנו רואות את פירוט האנשים אשר נשלחים, לא רק שבוחרים 12 אנשים באופן רנדומלי, כי אם נבחרים כאן אנשים שמייצגים את הציבור שלהם, מעין קואליציה. כל אחד מגיע עם אג'נדה מסוימת, לבחון האם הארץ המובטחת תענה על הצרכים של הקהילה שלהם. בין כל הדברים שהם מוצאים כחיוביים או שליליים, הם רואים את זה מנקודת המבט של השבט שלהם. 

משה גם בוחר את יהושע בן נון כבן אחד השבטים אבל גם כמנהיג החבורה. עושה לו קואופטציה, Co-Optation, משמעות הדבר, שהוא משייך אותו להנהגה, ובכך משפיע על נקודת המבט של יהושע בן נון במשימה. האם יהושע ירגיש בנוח להגיע עם דברי ביקורת עכשיו שברור שמשה סומך על דעתו, ויותר מכך אלוהים שולח אותם כדי לוודא את החלטתו? האם יעז לומר דברי ביקורת? 

על חוסן ואתגרים.

בפסוקים י"ז- כ', מפרט משה את משימת התיור, מה הם צריכים לגלות, מה בדיוק שווה לבדוק, ומנסה לאמוד יחד איתם את טיב הארץ ומתחיל בשאלת החוזק של העם היושב שם, מתוך הבנה שכדי לקבל כל דבר אחר שיש לארץ להציע, צריך יהיה לנצח את העם היושב בכנען. וזו התשובה שהוא מקבל "וַיְסַפְּרוּ־לוֹ֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ בָּ֕אנוּ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר שְׁלַחְתָּ֑נוּ וְ֠גַ֠ם זָבַ֨ת חָלָ֥ב וּדְבַ֛שׁ הִ֖וא וְזֶה־פִּרְיָֽהּ׃ אֶ֚פֶס כִּֽי־עַ֣ז הָעָ֔ם הַיֹּשֵׁ֖ב בָּאָ֑רֶץ וְהֶֽעָרִ֗ים בְּצֻר֤וֹת גְּדֹלֹת֙ מְאֹ֔ד וְגַם־יְלִדֵ֥י הָֽעֲנָ֖ק רָאִ֥ינוּ שָֽׁם׃עֲמָלֵ֥ק יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֣רֶץ הַנֶּ֑גֶב וְ֠הַֽחִתִּ֠י וְהַיְבוּסִ֤י וְהָֽאֱמֹרִי֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהָ֔ר וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ יוֹשֵׁ֣ב עַל־הַיָּ֔ם וְעַ֖ל יַ֥ד הַיַּרְדֵּֽן" (במדבר, י"ג, כ"ז). כשהם עונים לו, הם עונים במהלך הפוך לסדר השאלות, מתחילים מהטוב ומסיימים בתיאור של הקושי שמצפה להם. על אף שלא כתוב במפורש, עולה תכונה בעם, כיוון שכלב בן יפונה, מהסה את העם לפני שאומר למשה לפני כולם " עָלֹ֤ה נַעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי־יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ׃". 

קשה להיות זה שאומר אחרת מכל הקבוצה, להאמין שאפשר גם כשלא כולם אומרים כמוך, אבל עם הגיבוי של יהושע בתור מנהיג המרגלים, ובידיעה שאלוהים עומד מאחורי המהלך של כיבוש הארץ וכן של משימת הריגול, כלב מוצא את הכוח לומר את הדברים. האם הוא רוצה למצוא חן בעיני המנהיגים? האם הוא עושה את זה, כי עד כה אלוהים עמד בהבטחותיו? כי הוא יודע שצריך אמונה? 

אני סבורה שיש כאן חוסן אישי, כלב מסתכל על כל תלאותיהם עד כה ומאמין שהתחזקו מהן. שיש בכוחם לעמוד באתגרים נוספים, שעשו מהלך מורכב של הגירה אל הנודע ואולי גרוע מזה לא יהיה. 

לבחון את הדברים ולהאמין בדרך.

אלוהים מסתכל על הסיטואציה מאוכזב, וכך גם משה, אהרון, יהושע וכלב. הם לא מאמינים שהם שוב בסיטואציה שבה העם שכח את כל הסבל ומוכן לחזור למצרים. הם מעדיפים למות עבדים מאשר להתמודד עם המלחמה. 

אולי בגלל זה אלוהים מחליט החלטה נוראית שמשמעה המתה של כל דור העבדים בדרכם לארץ המובטחת. הוא רוצה לוודא שאלה המגיעים לארץ המובטחת יהיו אלה עם החוסן, היכולת להתמודד עם האתגרים. הרי גם לכשינצחו בלחימה, עכשיו צריך לבנות ארץ, לוודא את המשכיות פרייה, את היותה זבת חלב ודבש. להקים בתים משפחות ועם. אם יגיעו אלה אשר בכל התמודדות מוכנים לחזור חזרה, יהיה בלתי אפשרי להקים את הדבר זה.

כך גם ביצירת שינוי חברתי, אימפקט חברתי. בתוך קואליציית הארגונים תמיד יהיו עם ישראל, תמיד יהיה את יהושע, ואת כלב, תמיד יהיו משה ואהרון. יהיו את אלה שיגידו ששינוי לא אפשרי, שזה לא יקרה בדורנו, ולכן אין מה להתחיל. תמיד יהיו את אלה שיגידו אפשר בכל מחיר, ואת אלה שיפשרו ויגידו שצריך לעשות מעשה עכשיו, וגם אם לא נראה את פריו עכשיו, בסוף השינוי יקרה. 

תחשבו על הפעם האחרונה שהשתתפתם במחאה חברתית, או ליוויתן חברה בתהליך אישי מורכב, שהייתן בנקודת מפנה בנוגע להחלטה משתמעותית בחייכן. תיזכרו בתפקיד שלכן בתוכו. מי אתן הייתן במהלך הזה? 

אני מזמינה אתכן להיות כלב בן יפונה, לא להגיד כן לכל דבר כי המנהיגות אמרה את זה, לא להיות בפחד שמא הדבר לא ישנה מהותית מיידית, אלא לבחון את הדברים ולהאמין בדרך. 

שבת שלום !

כתבה: גילי דבש ישורון – מנהלת קשרי קהילות

 

מאמרים נוספים: