פרשת “תולדות”
פרשת תולדות היא פרשה שעוסקת בסיפור חייו של יצחק כאב, של רבקה כאם, ושל תאומים עם יחסי אחאות מאוד מורכבים. בימינו, יחסי משפחה נתפסים אחרת ואני סבורה שדרושה כאן קריאה ביקורתית של הפרשה, וגם תזכורת לעצמנו, להרכיב משקפיים אחרים בכל פעם שאנחנו ניגשות לקרוא אותה. פעם לקרוא בתור יצחק, ופעם בתור רבקה, להיות עשיו לרגע, וכן להיות יעקב. ולהרשות לעצמנו לא להיות שיפוטיות בקריאה הזו.
אני אחות תאומה. נולדתי ככה. כמו יעקב ועשיו. אחת מתוך צמד. גם כשהיינו קטנים וגם עכשיו זה משפיע על החיים שלי. על הבחירות שלי וגם על האופן שבו אני קוראת את הפרשה הזו. אני יודעת איך זה להרגיש אחת מתוך שתיים. להיות תמיד בהשוואה וגם להיות אחות קרובה. יחסי תאומות קרובים, בקהילה קטנה כמו זו שגדלתי בה, או כמו זו שעשיו ויעקב גדלים בה, בה כולם מכירים את כולם, יודעים מה החוזקות שלך, מה האתגרים שאיתם את מתמודדת, הם יחסים שדורשים עבודה משותפת וכן תמיכה הורית. אנחנו זכינו שיהיה לנו את זה, עשיו ויעקב לעומת זאת, מתמודדים גם עם יחסים מורכבים בין ההורים ובין כל אחד מההורים לבין ילדיהם.
הפרשה מתחילה בקושי של יצחק ורבקה להרות, קושי שהשפיע על מערכת היחסים של בני הזוג בוודאי, ועם כניסתה של רבקה להיריון, היא מגלה לתדהמתה שמדובר בתאומים. כבר עם לידתם מתגלע הקושי הראשון ויעקב אוחז בעקב עשיו, ושני פסוקים לאחר מכן, אנחנו מגלים את ההעדפות של ההורים לכל אחד מהילדים ואת החיבה שלהם לילד “מועדף”:
“וַיֵּצֵ֤א הָרִאשׁוֹן֙ אַדְמוֹנִ֔י כֻּלּ֖וֹ כְּאַדֶּ֣רֶת שֵׂעָ֑ר וַיִּקְרְא֥וּ שְׁמ֖וֹ עֵשָֽׂו׃ וְאַֽחֲרֵי־כֵ֞ן יָצָ֣א אָחִ֗יו וְיָד֤וֹ אֹחֶ֙זֶת֙ בַּעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יַעֲקֹ֑ב וְיִצְחָ֛ק בֶּן־שִׁשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה בְּלֶ֥דֶת אֹתָֽם׃ וַֽיִּגְדְּלוּ֙ הַנְּעָרִ֔ים וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים׃ וַיֶּאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת־עֵשָׂ֖ו כִּי־צַ֣יִד בְּפִ֑יו וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶֽת־יַעֲקֹֽב׃” (בראשית כ”ה, כ”ה- כ”ח)
ההעדפה של יצחק לעשיו היא העדפה שמבוססת על היכולות שלו להתמצא בשדה, להיות בעל כוח ויתרון במרחב שבו הציד הוא הבסיס למחייה והישרדות. ייתכן שהמחבר יכול להחליף את המילה אהבה בהערכה. במקרה של רבקה, המילה אהבה אינה בת החלפה, אין התייחסות לסיבה לאהבה. מעין אהבה ללא תנאי, כמו שאנחנו מצפות מהורה לאהוב. נראה כי האהבה הזו, שאינה תלויה בדבר, אינה מספיקה ליעקב. אהבה של אם ואהבה של אב בעלות ערך שונה עבורו. לא ניכר שעשיו מודאג מהעדפת אימו לאחיו בצורה מיוחדת.
מאז לידתו, יעקב מנסה “להשיג” את עשיו בכל דבר שקשור באביהם. בשלב זה, אנו פוגשים את סיפור נזיד העדשים, סיפור מוכר מאוד, אשר הופך למושג שגור בשפה העברית – למשהו שמוכרים אותו בלי מחשבה, או בלי ערך. עשיו מגיעה מהשדה עייף ורעב ומוכר את הבכורה שלו ליעקב תמורת נזיד עדשים. על אף שלא מסופר לנו בפירוט מה עומד מאחורי אותה בכורה, לכולנו ברור מה משמעות הדבר. יש כאן סיפור שאפשר להביט עליו בעין עקומה. האם יעקב נהג בהגינות בסיטואציה הזו? מושגים כמו ניצול או ניצול הזדמנויות, תככנות או עורמה, אסטרטגייה לעומת אימפולסיביות. כל אלה טעונים בערך ובאופן שבו אנחנו בוחרות להסתכל על ה”סצינה” שנגלית בפנינו באינטראקציה הזו שבין האחים.
בפרק כ”ז אנחנו מבינים את הערך של הבכורה והקרבה ליצחק. נראה כי על אף שהבכורה “נקנתה” על ידי יעקב, יצחק לא מעריך אותו או אוהב אותו יותר ממה שאהב אותו קודם. רבקה נשארת נאמנה ליעקב ומוכנה לסכן את מערכת היחסים שלה עם עשיו עבור הקשר הזה. היא מוכנה גם לסכן את מערכת היחסים שלה ושל יצחק ואת האמון ביניהם עבור זה ומשדלת את יעקב במאמצים רבים ובמעורבות גדולה שלו להיכנס לחדרו של אביו העיוור כדי לקבל ממנו ברכה.
קרדיט:שאטרסטוק
הסיפור כל כך מורכב, שהוא בפועל הבסיס לכל תסריט שנכתב לכל טלנובלה אי פעם.
למי מאיתנו אין מערכות יחסים מורכבות בתוך המשפחה? יש לי כל כך הרבה דוגמאות מהחיים הפרטיים שלי כתאומה, אחות קטנה, בת זוג, אמא. חובה עלינו להסתכל על הסיפור הזה כמשל לחיים שלנו עכשיו, לבחירות שאנחנו עושות בחיים. איך אנחנו בוחרות להתייחס לכל בן ובת משפחה במעגלים שלנו?
פעם הייתה סדרת ספרים, צמרמורת, שבתוך חלק מהספרים אפשר היה לבחור- Choose your own adventure, מדי מספר דפים/ פרקים לבחור לאן הסיפור ממשיך ואיזה סוף לקבל. וגם במשנה, אנחנו מקבלות הזדמנות לבחירה בנוגע לכל אמת ומציאות שמגיעות לפנינה, משנה אבות, פרק ג’, פסוק ט”ו נאמר -“הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, וּבְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן. וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה:”
אז בואו ננסה לדמיין מה היה קורה אחרת- מה היה קורה אם רבקה היתה בוחרת לדבר בכנות עם יצחק? מה היה קורה אם יעקב ועשיו היו מדברים זה עם זה במקום לנסות לגנוב אחד לשני ברכות? מה היה קורה אם יעקב היה עומד בפני יצחק ואומר לו מי הוא באמת? מה היה יכול לקרות למשפחה הזו אם רק היו פונים אחד אל השני ואומרים באמת מה הם חושבים.
אני אוהבת להסתכל על פרשת השבוע כהזדמנות לבחינת היום-יום שלנו, פעם כחילונית, לא האמנתי שאפשר למצוא בכל פרשה את הקשר, ועם הזמן למדתי שעל אף שלפעמים פרשת השבוע נראית כמו רשימת מכולת של מצוות או איסורים, בהרבה מהפרשות מסופר סיפור שיכול היה להיות גם סיפור ילדים או סיפורת.
אז אני מזמינה אותנו להסתכל על הפרשה הזו בבחינת Choose your own adventure –
בסך הכל אנחנו חודש וקצת אחרי החגים, הורים לילדים צעירים אולי נמצאים במקום שבו ישנה שגרה שיכולה להקשות, להציף את אתגרי היום-יום. במקום העבודה ישנה שגרה בלי חופש ארוך נראה לעין, אבל זו הזדמנות של כל משפחה גרעינית להיות אחד עם השני ואחת עם השנייה מדי שבוע בתוך זמן רגיל, פשוט. כל מערכות היחסים נמצאות בהזדמנות לצמיחה, לבחינה מחדש. על האופן שבו אנחנו מתנהלות עם אחרים ואחרות, מתנהלים עם חברות וחברים, בני ובנות הזוג והילדות והילדים שלנו.
פרשת תולדות מזכירה לנו לעצור הכל ורגע לבחון את הדלתות המסתובבות של חיינו. לשאול את עצמנו מה אנחנו יכולים לעשות קצת אחרת.
הרשות נתונה.
