צדק צדק תרדוף – פרשת שופטים
פרשת שופטים נפתחת בציווי – “שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק”.
אנחנו רגילים לחשוב על היהדות במונחים של שמירת שבת, של תפילות וקיום מצוות בעולמות הפרט. אבל בפרשה הזו לוקחת אותנו התורה ליכולת לקיים עולם מוסרי. למערכת משפט שיש בה צדק. התורה בוחרת להתעסק באחד הנושאים הנפיצים, אז וגם היום. מערכת המשפט.
אנחנו רגילים לחשוב על מערכת המשפט כתולדה של הרעיון הדמוקרטי אבל הפרשה שלנו מספרת אחרת. מערכת משפט מוסרית היא חלק מהותי מערכיה של היהדות.
הפרשה מתארת את מערכת המשפט היהודית ככזו שאסור לקחת בה שוחד או להטות בה את הדין וכמובן כמערכת השואפת לעשיית צדק אמיתי. “צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף”, האמירה המוכרת מופיעה כאן בפרשה שלנו וטוענת שאילולא נרדוף את הצדק לא נצליח לחיות בשלום בארץ המובטחת. עשיית צדק ומשפט הוגן הוא תנאי הכרחי לקיום החיים בארץ הזו לפי דברי התורה. מוסר ערכי גבוה הוא תנאי הכרחי לקיום.
הסוגיה הזו עמדה למבחן בתקופת ימי הבית השני.
במסכת סנהדרין[1] מתואר סיפור מרתק על נקודת התנגשות בין המלכות למערכת המשפט (הסיפור מופיע באופן קצת אחר גם בכתביו של יוספוס פלביוס לגבי הורדוס). על רגע בו עומד המלך בכבודו ובעצמו למשפט מול הסנהדרין.
הסוגיה בתלמוד הבבלי פותחת בשאלה על הפרדת הרשויות. נשאל שם והאם אפשר להעמיד למשפט את המלך?
חשוב לציין שבתקופה שבה שאלה זו נשאלת העולם מתנהל במשטר מלוכני, משטר שבו ברור שהמלך הוא הסמכות המשפטית העליונה. אנשים ונשים ברחבי העולם נשלחו לגיליוטינה לאחר שנחרץ דינם כלאחר יד. התלמוד, משמיע קול שונה ומתאר מערכת משפט שאינה כפופה למלך. מערכת משפט נפרדת שמשמרת חוק מוסרי גבוה יותר. כיוון שביהדות, המלך אינו הסמכות העליונה. גם הוא נדרש לתת דין וחשבון למלכו של עולם. לאלוהים.
[1] דף י”ט עמוד א
ואז מספר התלמוד על מעשה שהיה. פעם אחת, אחד מעבדי המלך ינאי הרג אדם. הסנהדרין בראשון של שמעון בן שטח דרשו מאלכסנדר ינאי דין וחשבון על הפעולה של עבדו. שלח אלכסנדר ינאי את עבדו לעמוד למשפט. אבל הסנהדרין לא ויתרו ודרשו שהמלך אלכסנדר ינאי יתייצב למשפט בעצמו.
עבדו של מלך, נחשב כחלק מאחריותו של המלך. ולכן, דורש שמעון בן שטח מהמלך בכבודו ובעצמו לבוא לעמוד למשפט ולקחת אחריות על המעשים שנעשו תחת אחריותו.
כשהמלך מגיע למשפט כובשים כל השופטים את פניהם בקרקע, זה לא קל לשפוט מלך, לעמוד מול סמכות גבוהה ולדון אותה לחיוב או לשלילה.
שמעון בן שטח שהיה איש שמאופיין באמונה נוקבת שאינה משתמעת לשתי פנים ובמוסר גבוה, נוזף בהם בצורה קשה. והסיפור, כמו סיפורים חז”ליים אחרים, לא נגמר טוב. כל השופטים מוצאים את מותם בתוכחה הזו. משום ששכחו את תפקידם כשופטים. משום שנתנו לסמכות של המלך להטות את משפט הצדק שלהם.
אנו קוראים השנה את פרשת שופטים בתקופה שבה מערכת המשפט עומדת במרכז השיח הציבורי. בתקופה שבה סמכותם של שופטים מוטלת בספק.
החזרה אל המסורת שלנו, מעמידה באופן ברור ומובהק את הצורך במערכת משפט עצמאית, חזקה ורודפת צדק. כזו שאינה משתנה נוכח סוג האדם העומד למשפט, ושואפת לכונן חברה שערכיה המובילים הם רדיפת צדק ושוויון.
שבת שלום.
