“צרעת העור או הבית?”
פרשת מצורע
ניר ברוידא
פרשת מצורע פוגשת אותנו בשבת שלפני הפסח, בתקופה מתוחה במיוחד, אולי המתוחה ביותר שידענו בימי חיינו.
איך ניגשים השנה לניקיון הפסח שלנו, כאשר אי הוודאות כל כך גדולה וכאשר רבים מהיקירים לנו לא נמצאים בביתם? וכאשר לחלקינו יש תחושה שכמה שלא נקרצף את ביתנו עדיין הכאב והחשש ישררו בין כתליו
פרשת השבוע שלנו עוסקת בנושאים לא מרנינים במיוחד: בסוגים שונים של צרעת, בטומאות ובהפרשות שונות ומשונות של הגוף. בתוך העיסוק בנושאים אילו עולה עניין שונה במקצת והוא צרעת הבית:
כשם שיש צרעת בגוף, כך יכולה להופיע צרעת בבית, לא ברור בדיוק מהכתוב על מה מדובר אך יש הבדל ברור בתיאור הופעתה של הצרעת הבית לעומת הופעתה של צרעת העור:
על צרעת הבית נאמר:
כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֛י נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם לַאֲחֻזָּ֑ה וְנָתַתִּי֙ נֶ֣גַע צָרַ֔עַת בְּבֵ֖ית אֶ֥רֶץ אֲחֻזַּתְכֶֽם׃ וּבָא֙ אֲשֶׁר־ל֣וֹ הַבַּ֔יִת וְהִגִּ֥יד לַכֹּהֵ֖ן לֵאמֹ֑ר כְּנֶ֕גַע נִרְאָ֥ה לִ֖י בַּבָּֽיִת׃
בעוד על צרעת העור נאמר:
אָדָ֗ם כִּֽי־יִהְיֶ֤ה בְעוֹר־בְּשָׂרוֹ֙ שְׂאֵ֤ת אֽוֹ־סַפַּ֙חַת֙ א֣וֹ בַהֶ֔רֶת וְהָיָ֥ה בְעוֹר־בְּשָׂר֖וֹ לְנֶ֣גַע צָרָ֑עַת וְהוּבָא֙ אֶל־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן א֛וֹ אֶל־אַחַ֥ד מִבָּנָ֖יו הַכֹּהֲנִֽים׃
מספר הבדלים בולטים בין שני הפסוקים-
צרעת הבית מתייחסת אך ורק לעתיד, לאחר ההגעה לארץ כנען “ארץ אחזתכם” בעוד צרעת העור מתרחשת בהווה במדבר.
צרעת העור מופיעה מאליה (אדם כי יהיה…) בעוד צרעת הבית מגיעה מידי אלוהים (ונתתי נגע צרעת…)
האדם אשר התגלתה בו צרעת העור מובא אל הכהן בעוד האדם שגילה שיש לו צרעת בבית בא בעצמו לדווח לכהן.
מה ההסבר להבדלים הללו? אני חושב שהם קשורים למעבר ממצב של קהילת נוודים במדבר לעם של בעלי בתים היושבים בארץ אחוזתם.
צרעת הבית מגיעה מכיוון שמשהו בבית הזה לא עובד כראוי, אלוהים מביא את הצרעת על הבית מכיוון שהאנשים קיבלו להם אחוזה אך לא עומדים באמות המידה המוסריות המתחייבות מכך.
התיאור של צרעת העור מתרחש בסביבה של שבט נודד בו כולם רואים את כולם ולכן הצרעת בוודאי מתגלה והקהילה תדאג להביא את המצורע לטיפול הכהן. אך צרעת הבית מתרחשת בסביבה של בעלי אחוזות בה אנשים יכולים להסתיר דברים מאחורי כתלי ביתם ולכן עליהם החובה לבוא ולדווח.
בהמשך מפרטת הפרשה את הטיפול בצרעת הבית: קודם כל מצווה הכהן שיפנו את כל הדברים מהבית. יש כאן מעשה של התחשבות, הכהן עם הגעתו יטמא את הבית ויסגור אותו לתקופה ממושכת ולכן על מנת לא להגדיל את הפגיעה בדרי הבית הוא מאפשר להם קודם להציל את חפציהם.
לאחר שסוגר הכהן את הבית לשבעה ימים הוא חוזר ומורה לפרק אך ורק את האבנים הנגועות ולהוציאם אל מחוץ לעיר, לאחר מכן משלימים באבנים חדשות ובטיח והבית חוזר לקדמותו.
ועכשיו חזרה לניקיונות הפסח שלנו בימים מתוחים אילו. עלינו לזכור שגם בבית הפרטי שלנו וגם באחוזה הלאומית שהקמנו לנו כאן בארץ כנען האחריות היא עלינו. תפקידנו לגלות את המקומות בהם מתחיל נגע, אישי, חברתי, קהילתי או בטחוני – לא להתעלם ממנו אלא לבוא ולהתריע ולבקש טיפול.
מה שיאפשר זאת היא אותה גישה של הכהן הרואה שלמרות שנעשתה טעות והבית נענש בצרעת, זה לא אומר שצריך להרוס הכל, עדיין ניתן להציל בכבוד את תכולתו ולתקן בעדינות את מה שקולקל.
לעומת זאת, חברה אשר בה כל מי שיודה בטעות או יתריע על קלקול יסתכן במחיקת כל עולמו תתקשה להחזיק מעמד.
פרק צרעת הבית מסתיים באזהרה לחברה שתחזור על הטעויות שלה שוב ושוב- – “והנה פשה הנגע (שוב) בבית… טמא הוא ונתץ את הבית כולו את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית …”
מאחל לנו, שבניקיון הפסח הביתי והלאומי שלנו השנה נשכיל לנהוג כמו בעלי בתים- להודות בטעויות, לאפשר מנגנון של תיקון למי שלוקח אחריות ומכאן להבטיח שהנגע לא יחזור וביתנו האישי והלאומי יעמוד איתן.
