בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

קנאות – בימים ההם בזמן הזה

שלא יספרו לכם שנערי הגבעות, אנשי ׳תג מחיר׳ וכיוצא באלה, הינם ממשיכי דרכם של המקבים. מתתיהו לא נלחם על "זכותנו על ארץ ישראל", אלא על הזכות לחיות בה לפי מסורת האבות. המרד פרץ במודיעין כי יהודי עמד להקריב חזיר לאל דיוניסוס במצוות המלך אנטיוכוס הרביעי.

"וירא מתתיהו ויקנא וישתונן כליותיו, וישלח חרונו כמשפט, וירץ ויזבחהו על הבמה. ואת איש המלך המאלץ לזבוח המית בעת ההיא ואת הבמה הרס. ויקנא לתורה כאשר עשה פינחס לזמרי בן סלוא" (מקבים א' ב, טז).

אלוהים מתואר במקרא כבעל המקנא לעמו מפני זנות עם אלוהים אחרים (שמות לד יד: "לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי ה' קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא"), והכהנים – מפינחס שדקר את ראש שבט שמעון והמדיינית בערבות מואב, ועד מתתיהו – קינאו לאלוהים ונפרעו מהפוגעים בכבודו. המשנה (סנהדרין ט ו) איפשרה מעשי קנאות אלו ללא משפט, אם כי בתלמוד הבבלי (שם, פב א) הסתייג רבי יוחנן וקבע שאם בא הקנא להימלך בחכמים, אלה אינם אמורים להורות לו מה לעשות; עליו להבין מעצמו, ודעת חכמים תהיה נוחה הימנו.

תאמינו או לא, גם בימינו נוהגות הלכות קנאים אלו (כך יש להבין את תגובתו התמוהה של הרב צ״י הכהן קוק לשאלת אנשי המחתרת היהודית אם מותר למחוק את "השיקוץ". וראו גם מאמרַי בהארץ מ-1996 "אם יקום איזה פנחס", ובמקור ראשון "הסכנה שבפרשנות" והתגובות בגליון שאחריו).

אבל בתופעות זמננו יש מרכיב נוסף שאותו לא ניתן להסביר רק בהלכות הקנאים שיסודם בימי המקבים, והוא כאמור הפיכת "זכותנו על הארץ" כנושא שהוא בבחינת "ייהרג ואל יעבור". מימי שיבת ציון ועד למרד המקבים חלפו כ 350 שנה של חיים ללא עצמאות, ולצד היהודים חיו כאן קבוצות אחרות, ואלמלא המלך המאלץ לזבוח חזיר לדיוניסוס במודיעין לא היה אולי המרד פורץ. המאבק הלאומי בשלטון הזר המלווה באלימות כלפי תושבי הארץ הלֹא יהודים נקשר במרד הגדול, כמאתיים שנה מאוחר יותר, המרד שבו חרב בית המקדש השני.

היסטוריון המרד, יוספוס פלוויוס, תולה את ראשית המרד במיפקד שקיימו הרומאים ביהודה בשנת 6 לספירה, לאחר הדחת ארכלאוס המלך האחרון לבית הורדוס. צדוק הפרושי ויהודה איש הגולן ליכדו את הסיקאריים "נגד כל מי שהיו מוכנים לקבל את מרות הרומאים, נהגו בהם כבאויבים לכל דבר, גזלו והעיזו את עדריהם ושלחו אש בבתיהם. לטענתם, דבר אינו מבדיל ביניהם לבין הנוכרים, מאחר שהם אנשים שוויתרו באורח כה מחפיר על החירות – שלמענה שומה על היהודים להילחם בכל מאודם – והסכימו לקבל על עצמם את עול העבדות לרומאים" (מלחמת היהודים 7, 255-254).

במחשבת קבוצה זו, שאותה מכנה יוספוס "הפילוסופיה הרביעית" (בנוסף לצדוקים, פרושים ואיסיים), הוא תולה את התקפות הליסטים שרצחו אנשים בעלי מעמד, הם שגרמו לסכסוכים ולמלחמת אחים, ולשרשרת המאורעות שהביאה לשריפת המקדש. מה שמשך אל יהודה איש גמלא ולצאצאיו את הצעירים, היתה אותה "אהבת החירות שאין לנצחה״, כותב יוספוס. ״הם חושבים את האלוהים לבדו למנהיגם ולריבונם. נקל להם לקבל על עצמם מיני מיתות משונות ומעשי נקמה בקרוביהם וידידיהם, ובלבד שלא לכנות שום אדם בשם אדון" (קדמוניות היהודים י״ח: 10-9, 25-23). אני מניח שבכתבו מילים אלו חשב יוספוס על נאומו האחרון של אלעזר בן יאיר במצדה, לפני ששלח ידו באשתו וילדיו.

לאלה מהקוראים החושדים תדיר בבוגדים כיוספוס פלוויוס, אני מציע להשוות לכך את דברי הבבלי (גיטין נו א) על אבא סיקרא ראש הבריונים, בן אחותו של רבן יוחנן בן זכאי, וכו', והדברים ידועים. העיון בגירסא התלמודית מספק זווית נוספת, אקטואלית לזמננו, והיא הקשר ההדוק בתחילה בין חבורות הצעירים הנלהבים לתורת הרבנים, ואפילו שיתוף פעולה הלכתי לביטול הקרבן לשלום הקיסר, ואחריתה מי ישורנה – הניסיון של אבא סיקרא, ראש הסיקריים, לדקור את דודו הנערץ ריב"ז, לוודא את מותו באגדת החורבן הידועה.

כיאה לתקופה של "פוסט אמת", ניתן לספר נרטיב אחר, ולהבין כיצד יכול היה אב"א אחימאיר לשאוב השראה מהבריונים של אבא סיקרא, ולכנות את ארגונו בגאווה "ברית הבריונים"; וכיצד רבים מבני עמנו רואים בנערי הגבעות את יורשי החלוצים. ואין בת קול שתכריז משמים מי צודק.


ד״ר מוטי ארד הוא מרצה לתלמוד בישיבה החילונית בתל אביב ובמכון שכטר למדעי היהדות.

מאמרים נוספים:

עת לבנות סוכה | חג סוכות

קריאה במגילת קהלת בסוכות, מניחה מולנו בבהירות שתי עמדות חיים: כלום לא חשוב ולא ישתנה מול הכל חשוב ויש אפשרות לשנות.
אז איך אפשר לחדש וליצור? ומה המשמעות של פעולות לשינוי בעולם שהכל בו צפוי וידוע? מה התכלית למעשים? […]

קרא עוד…

לקריאה >>

ראש השנה – חג שוויון ערך האדם

ראש השנה צריך להפוך לחג האולטימטיבי לשוחרי הצד והמאמינים בשוויון ערך האדם. על הקשר בין מעגל השנה, בריאת העולם, האנושות והאנושיות, והיכולת של קהילה לייצר תוכן משמעותי ורלוונטי, במאמר שלהלן. […]

קרא עוד…

לקריאה >>