בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

בימים ההם בזמן הזה – על האחריות החברתית להתרת העגונות

בי"ג באדר על פי המסורת מצוינת תענית אסתר. בשונה מתעניות אחרות שהשתרשו בזיכרון הקולקטיבי יום זה נדחק לשוליים. עבור מי שאינם מקפידים על צומות, יום זה מצוין כלא יותר מאשר היום המקדים את פורים. עבור אלו המקפידים, זוהי תענית שזוכה בהקלות שונות משום שהיא אינה מעוגנת בחוק המקראי, ועל כן יש שמתייחסים אליה כמנהג. אולם בעשרים השנים האחרונות היום מקבל תפנית מחודשת שמקנה לו פרספקטיבה חדשה, יום העגונה. 

יום זה החל כיוזמה של קואליציית עיקר ICAR (הקואליציה הבינלאומית למען זכויות העגונה) ששמה לעצמה כמטרה למגר את תופעת העגינות וסרבנות הגט, למצוא פתרונות לתופעות אלה במסגרת ההלכה ולהעלות את המודעות הציבורית לנושא. הבחירה לציין את יום המודעות דווקא בתענית אסתר נבעה מהראיה שאסתר מגלמת בדמותה, "צרה וישועה". מצד אחד היא אישה הכבולה  בנישואין שהטילו עליה מורא ומצד שני היא הביאה בשורה ותקווה לבני עמה. דמותה המורכבת היוותה השראה עבור חברות הקואליציה שחפצו להפנות זרקור למצבן של מאות הנשים העגונות החיות בקרבנו. 

כשהתוודעתי ליום הזה מיד עלתה השאלה המתבקשת מדוע אין מודעות גדולה יותר למשמעות החדשה שניתנה לתענית אסתר? מדוע סיפורן של מאות העגונות נשכח ונדחק לקרן זווית? יש שיאמרו שמדובר בבעיה נישתית של הציבור הבוחר לפעול על פי ההלכה, אולם יש לציין שבמדינת ישראל כלל פעולות הגירושין צריכות להתקיים על ידי מוסדות הרבנות, וזאת מבלי קשר לאופן החיתון. מתוך כך זו אינה בעיה מגזרית אלא סוגיה חברתית ואזרחית מהמעלה הראשונה, המעלה שאלות בדבר האחריות הקולקטיבית והמוסר בו אנו רוצים להחזיק כחברה. מתוך כך לא ניתן להשאיר את סוגיית העגינות רק במרחב ההלכתי אלא יש להרחיב את השיח אל עבר כלל שדרות הציבור. 

כחלק מהרצון לציין את הממד החברתי-אזרחי של סוגיית העגונות, הגישה בשנת 2010 ח"כ אורית זוארץ, הצעת חוק לציון יום העגונה כיום ציון ממלכתי:

"למען הגברת המודעות הציבורית לתופעת העגינות וסרבנות הגט, ולמען הנחלת החשיבות במיגור תופעה הרסנית זו… בקביעת "יום העגונה" על ידי כנסת ישראל העם מתאחד בהבנתו שאין מקום במדינת ישראל למעשה העיגון או סירוב הגט" (מתוך הצעת החוק).

מסיבות שלא עלה בידי למצוא, החוק לא עבר את שלב הקריאה הטרומית וכך המשיך יום העגונה לתפקד כיוזמה וכמאמץ ארגוני ללא מטריה ממשלתית. אולם עבור הנאבקים והנאבקות יום תענית אסתר שקיבל ממד נוסף של "יום העגונה" מהווה נקודת ציון המגלם עצירה משטף החיים והתמקדות בצורך החברתי לחולל שינוי מוסרי עמוק שמבוסס על סולידריות חברתית המגולמת בסיפורה של אסתר. 

ההשראה שמצאו החברים והחברות בדמותה של אסתר, המבקשת ממרדכי לחולל אקט של סולידריות רגע לפני שהיא מסתכנת ופונה אל המלך מהווה מודל לאחריות משותפת: 

"לֵךְ כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם–גַּם-אֲנִי וְנַעֲרֹתַי, אָצוּם כֵּן" (אסתר, ד, טז) 

עיון בבקשתה של אסתר מעלה שלא מדובר בפניה אל האל  (שנעדר מכל פרקי המגילה) אלא בכמיהה לסולידריות חברתית, בהתלכדות בה היחיד הופך לבא כוחה של הקהילה העומדת מאחוריו ומאחורי מעשיו. כך גם אנו נציין השנה רגע אחרי התחפשות הילדות/ים במוסדות החינוך ולפני כניסת החג עצמו,  לא רק את סיפורה של אסתר שאת סופו כולנו מכירים, אלא נרחיב את המבט מהעבר אל עבר ההווה והעתיד ונעלה את סיפורן של העגונות שעדיין מחכה להיכתב. 

 

מאמרים נוספים: