הפילוסוף היהודי-גרמני הוגו ברגמן היה בן כיתה של הסופר פרנץ קפקא. ברגמן סיפר על מקרה מתקופת נעוריהם המשותפת. בשנת 1901 קפקא היה סוציאליסט, והתנגד לדת. הוא ניסה להעביר את ידידו הוגו מדתו. הוגו ברגמן הושפע מאוד מטיעוניו של קפקא; אך, כלשונו, “אהבתי בכל לבי את ליל הסדר, את מנהגי אבי, את ההכנות לחג… תפילה אחת היתה בלבי: הלוואי ואשאר נאמן ליהדות לפחות עד ליל הסדר. ותפילתי נענתה” (במשעול, עמ’ 23).

מה יש בליל הסדר, שמשך כל כך את לבו של הנער המשכיל הוגו ברגמן? מה יש בליל הסדר שבגללו רוב מוחלט של הישראלים חוגגים אותו? נראה לי שאחת התשובות כרוכה בפעולה שעומדת במוקד הערב: “והגדת לבנך”. בפסח בכלל, ובליל הסדר בפרט, מודגשת המסורת המשפחתית, ההגדה מאב לבן. הקשר הבין-דורי הזה, שכל כך חסר בחברה שלנו בחיי היומיום, אולי אחראי לחלק מהקסם המיוחד של פסח.

המצווה לספר ביציאת מצרים נעשית על ידי שאלות ותשובות. הילדים שואלים “מה נשתנה”, ומוסיפים קושיות משלהם, וההורים משיבים להם. מדוע? … המצווה לספר ביציאת מצרים על ידי שאלה ותשובה מנחה אותנו לדרך חינוכית מסוימת: הדיאלוג. והרי לנו מערכת היחסים המשפחתית, כפי שפסח מעצב אותה: מצד אחד, יחס של כבוד והערצה מצד הבנים (והבנות) כלפי הוריהם. מצד שני, יחס של דיאלוג והקשבה מצד ההורים כלפי ילדיהם.

קבלו טעימה ממערך השיעור:

שלב א’ – סבב פתיחה – “אז  איך זה אצלכןם?”

סבב שיתוף של התלמידות.ים על המסורות שיש להם בביתן.ם בהקשר של חג הפסח, על החג, ההכנות, מאכלים, חוויות, טיולים וכו’… (שימו לב להיות רגישים ולהעצים כל מסורת שהיא! אין נכון/לא נכון!)

שלב ב’ – “בכל דור ודור….” – לימוד כיתתי

חג הפסח בכלל, וליל הסדר בפרט, מחזירים אותנו לאירוע המכונן בתולדות העם היהודי – יציאת מצרים. התורה קובעת שיש להזכיר אירוע זה מדי שנה ולספר עליו לדורות הבאים. בעקבות התורה קובעת המשנה שעל מנת לחזור לעבר ההיסטורי, עלינו לחוש כאילו אנו עצמנו יוצאים ממצרים.