השנה אנו קוראים בפרשה מיד לאחר יום העצמאות המסכם שבוע של מועדים לאומיים שנתעצבו ב-70 השנים האחרונות. בפרק כ”ג העומד בלב פרשתינו מופיעה רשימה מפורטת של חגים שאנו מצווים בהם, עם תאריכים מדוייקים ומנהגים הנשמרים עד היום: פסח, ספירת העומר, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות.

מתבקשת השאלה, מה היחס שלנו כיהודים ישראלים אל החגים השונים, אלו העתיקים המוזכרים כבר בפרשת השבוע שלנו, אלו שהצטרפו במהלך הדורות כמו חנוכה, פורים ול”ג בעומר ואלו החדשים שליוו אותנו בשבוע האחרון.

הפסוק השני בפרשה פותח את רשימת המועדים כך: “דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, מוֹעֲדֵי יְהוָה, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ–אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי“. (ויקרא כ”ג ב’)

אחד המדרשים היפים לפסוק מופיע בתלמוד במסכת ראש השנה, שם מסופר על רבן גמליאל שהיה נעזר בעדים שראו את הירח על מנת לקבוע את התאריך המדוייק על פיו יגזרו המועדים הקדושים. בחודש תשרי הגיעו אליו עדים אשר אמינותם מוטלת בספק ובכל זאת קיבל רבן גמליאל את דבריהם וקבע את התאריך. רבי יהושע חלק על הקביעה בפומבי ולכן רבן גמליאל החליט להוכיח אותו וגזר עליו שביום הכיפורים על פי ספירתו שלו (של רבי יהושע) יבוא רבי יהושע אליו במקלו ובתרמילו – או במילים אחרות יחלל את יום הכיפורים בפרהסיה. רבי יהושע הצר מאד על גזירה זו, עד שפגש אותו רבי עקיבא וניחמו בעזרת הפסוק שלנו ואמר לו שיש לקרוא את הפסוק כך: “אשר תקראו אתם” ולא “אשר תקראו אותם” – כלומר, אתם האנשים תקבעו את המועדים ואלה הם מועדיי. הקביעה האנושית חשובה יותר מאשר הזוית המדוייקת של הירח.

בגישה הזאת של רבן גמליאל ורבי עקיבא יש אמירה משמעותית מאד לגבי לוח השנה היהודי שלנו – זהו לוח שנה שכולו התנגדות לעבודת הכוכבים, זהו לוח שנה שלאדם יש מקום מרכזי בעיצובו ובקביעתו.

השנה היא שנה מעוברת וזאת הזדמנות להאיר את התופעה הייחודית הזאת אשר מחדדת עוד יותר את מרכזיותו של האדם בתפיסה היהודית:

לוח השנה הנוצרי הינו לוח שמשי הנגזר מתנועת כדור הארץ סביב השמש, ולכן העונות בו תואמות את החודשים – אפריל חודש האביב, ספטמבר הסתיו, דצמבר החורף וכו’.

הלוח המוסלמי הינו ירחי, הוא נגזר מתנועת הירח סביב כדור הארץ ולכן החג, כמו הרמאדן שהתחיל השבוע, נקבע לפי מולד הירח ואינו קשור לעונות השנה.

הלוח היהודי עושה את הבלתי אפשרי הוא ירחי ושמשי בו זמנית: פסח, כדוגמא, הוא גם חג אביב וגם חל בירח מלא כל שנה. על מנת לסנכרן את שני הלוחות שבאופן קוסמי אינם מסתנכרנים נדרשת התערבות של האדם – ומכאן השנה המעוברת הדואגת להשאיר כל חג בעונתו.

כמו בקביעת התאריך, כך מתערב האדם גם בתוכן החג, ומוסיף על החג החקלאי הקדום תוכן עכשווי המשקף את הסיפור שלו ואת ערכיו – “בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים” מזמן אותנו להוסיף כל שנה בפסח את סיפורי הגאולה והיציאה לחירות של משפחתנו, של קהילתנו ועמנו, ושל האנושות כולה.

כך גם רוב הישראלים מציינים את ימי הזכרון ואת יום העצמאות כחגים שווים בין שווים על לוח השנה העברי ורואים בהם קדושים ומחייבים לא פחות מהחגים העתיקים המופיעים בפרשה. זהו לכשעצמו הישג מרשים של התחייה היהודית בעת הזאת, אבל זה עדיין לא מספיק.

עדיין לא השכלנו כעם לצקת ליום העצמאות תוכן יהודי עמוק, תוכן של מועד בו אנו קוראים יחד בטקסט עתיק ומקדשים אותו על ידי פרשנות, וחשוב מכך משתמשים בו כהזדמנות לדון על הערכים המכוננים שלנו, על מצבינו היום ועל הייעוד שלנו.

לא על המנגל לבדו יחיה האדם, וגם לא על הקצף הלבן ועל פטישי הפלסטיק. המשימה של דורנו היא ליצור מסורת של קריאה ופרשנות של מגילת העצמאות בכל בית וכיכר בישראל, להתרגש יחד ממילות הנבואה שבהכרזת עצמאותנו ולבדוק האם אנו עומדים ביעוד אשר הציבו לנו כותביו לפני קצת יותר משבעים שנה.

חג שמח!


ניר ברוידא הוא סמנכ”ל פיתוח אסטרטגי בבינ”ה.