הייתי רוצה שכמו בפסטיבל היהודי בפולין, שמביט מן החורבן קדימה, כסמל עוף החול אל עבר פתיחות לעולם, פלורליזם, מרחב ביטוי ושיתוף פעולה פורה – נדע דווקא ביום החורבן לחשוב על האור שאחרי האפלה, על התחייה ועל המכנה המאחד והמשותף שלנו. הייתי רוצה כי דווקא ביום הזה נזכור כי אחרי החורבן מגיעה לה התחייה, והיא אפשרית בהחלט.