אברהם איש מלחמה? מה נותן תוקף לערכים שלנו?
פרשת לך לך
באמצע פרשת "לך לך", בבראשית י"ד, מופיע סיפור שונה באופיו מרוב סיפורי האבות והאימהות. הוא אינו משפחתי או מקומי, אלא מתאר מסע מלחמה של ארבעה מלכים מן האימפריות הגדולות שבמזרח, שהגיעו לאזורנו כדי לדכא מרד של מלכים מקומיים. לאחר שניצחו בקרב מול חמישה מלכים של ערים בבקעת הירדן, הם לקחו משם שלל ושבויים – ובהם גם לוט, בן אחיו של אברהם. מששמע שאחיינו נשבה, יצא אברהם בראש כוח צבאי קטן למרדף אחרי הצבאות האימפריאליים, נלחם בהם, ושִחרר את לוט, ועימו את שאר האוכלוסייה והרכוש שנלקחו.
הרבה מלחמות התרחשו בתקופת התנ"ך, אבל רק מעטות מהן מתוארות בו. מ'זמן המסך” שמקדישה התורה לסיפור על מלחמת ארבעה מלכים בחמישה, ניתן ללמוד כמה דברים.
מסר אפשרי אחד הוא הרעיון שאין לנו שליטה מלאה במציאות אלא רק בתגובה שלנו כלפיה. נפילת לוט בשבי לא נבעה מהתנהגותם של אברהם או לוט, אלא מהתפתחויות גיאופוליטיות והחלטות שהתקבלו במועצת מלחמה מרוחקת, אי שם בממלכת עילם. אברהם, שלא יזם את המרד או השתתף בקרבות – ולמעשה, הוא ולוט כבר סיכמו שייפרדו דרכיהן (בפרק י"ג) – נדרש לבחור איך יגיב לדברי הפליט על תוצאות הקרב ועל הסכנה שבן-אחיו נתון בה.
אברהם בחר לפעול.
אולם, משמעותו העיקרית של הסיפור היא בעצם יציאתו של אברהם למלחמה.
בחלקה הראשון של פרשת "לך לך", אברהם מופיע כסתגלן. הוא אמנם עזב את כל המוכר לו ויצא לשליחות (ולהבטחה) שקיבל מאלוהים – אך את הבעיות שבהן הוא נתקל הוא פתר באמצעות הגירה, תכסיסנות או פשרות וויתורים. בקלות אפשר היה לחשוב שאברהם נמנע מעימותים ונוהג במתינות משום שאינו מסוגל אחרת.
סיפור המלחמה חושף צד אחר בדמותו של אברהם: כשעולה בעיה שאי אפשר לפתור בדרכי שלום – הוא מגייס צבא קטן ויוצא בראשו לקרב, נלחם ומנצח. יציאת אברהם למלחמה בסיפור הזה מלמדת שהתנהגותו בשאר המקרים נבעה מעמדה ערכית, ולא מתוך חולשה – הימנעות משימוש בכוח, ולא היעדר כוח. רעיון דומה הביע יגאל אלון, כשקרא לחנך את הנוער "לשנוא את המלחמה, ולשוש אלי קרב משהיא פורצת".
העיקרון פועל גם בכיוון ההפוך. בכוח הצבאי שאברהם גייס במהירות, הצטרפו אליו "בעלי ברית אברם" – שלושה אחים מקרב האמורי היושב בארץ – ממרא, אשכול וענר. הם יכלו לסמוך על אברהם שהיציאה למלחמה נגד צבא חזק וזר היא בחירה מושכלת, דווקא משום שידעו שאברהם מסוגל גם לבחון פתרונות דיפלומטיים יותר.
כך, מן הגאופוליטיקה העולמית ועד למרקם החברתי המקומי: הצהרות ערכיות ורדיפת צדק מתממשות טוב יותר כשהן מגובות במנגנוני כוח שימנעו מבעלי אינטרסים לעקר אותן או להתעלם מהן. ומנגד – מדיניות שמתמקדת בעוצמה צבאית ואינטרסים, בלא "תמונת עולם נשאפת" שתכוון אותה, תהפוך בנקל לרדיפת שררה, תועלתנות אישית ומאבקי כוח הרסניים.
בדומה לכך, הרעיון שהעם הוא הריבון הנותן לגיטימציה לשליטיו לא היה מובן מאליו לאורך רוב ההיסטוריה האנושית, אלא רק לאחר מאבקים עזים וממושכים. מערכות פיאודליות ודיקטטורים לא ויתרו על עצמאותן וכוחן מתוך רצון טוב. מי שהסכימו לביזור השליטה, לאיזונים ובלמים, ולהנהגה נבחרת – עשו זאת משום כדי להיעזר בעם למטרות צבאיות או כלכליות, או כי ביקשו יציבות לנוכח אי-נחת ציבורית נרחבת.
לא די בעובדה שמשהו ראוי, כדי להבטיח שיתבצע. גם לקידום הרעיון הנשגב ביותר דרושים פעולה ממוסדת, אנשים מוכשרים, השקעת משאבים ודרך לגבות מחיר ממי שפוגעים בו.
יציאת אברהם להצלת לוט, מזכירה לנו את החשיבות של סולידריות, את העובדה שהכרעות ערכיות מקבלות משמעות בכך שהן גובות מאיתנו מחיר ושבחרנו בהן על אף קיומה של אלטרנטיבה. וכן שרדיפת צדק ושלום, זקוקה למנגנונים וליכולת להפעיל כוח (במידה), כדי להשפיע על המציאות.
בשבוע הבא נצא לקלפיות. נעשה את חלקנו בכינון כנסת שתבטא את מגוון העמדות של אזרחי המדינה, ואת ההכרעות הערכיות שלנו, בכלל זה.
תהיינה אשר תהיינה תוצאות הבחירות, למחרת יגיע יום חדש. ובו נצטרך, כל אחד מאיתנו, להגדיר לעצמו מחדש האם וכיצד לצקת תוכן בהכרעות הערכיות שלנו מעבר להצהרה ולהצבעה. אילו מעשים, מנגנונים, שותפויות ומאבקים למען הראוי, נמשיך לקדם? עבור מה ועבור מי נרכז כוח ונפעיל אותו? אילו אלטרנטיבות נגבש לנו, ואיך נבחר ביניהן?
בחירות טובות!
שבת שלום.
