איך נחגוג את פורים השנה?
אילה דקל
פורים מתקרב ואיתו מתגברת המועקה. אני מודה, אף פעם לא אהבתי את פורים, הנפצים המתפוצצים הפחידו אותי כבר כילדה והתחפושות הלחיצו אותי. פורים הוא חג של ילדים מגניבים ואני תמיד הייתי חנונית ומעולם לא ידעתי איך להסתדר בחג הזה. בדרך כלל, אני היחידה שהמועקה מתגברת אצלה בלב לקראת החג, אבל השנה, נראה שאני לא לבד.
איך אפשר לחגוג כשיש כל בוקר עוד הותר לפרסום, כשחיילים וחיילות נלחמים בעזה. כשחטופים וחטופות עוד מוחזקים בידי חמאס? איך אפשר לחגוג כשכל כך הרבה משפחות שכולות סביבנו כשהגעגוע הסמיך מורגש בחלל העולם, כמו צועד איתנו ממקום למקום. איך אפשר לחגוג?
השאלה על פורים בשנה זו מרחפת מעלינו מאז שהתחיל אדר א’. לוח השנה העברי נתן לנו ארכה, עוד חודש לחשוב, להתכונן, להבין מה אנחנו יכולים לספוג מפורים השנה. ומה אולי כדאי שלא.
אם נחזור למשמעות המקורית של החג, הרבה לפני התחפושות והנפצים, פורים הוא חג של ההצלה הטמונה במגילת אסתר. פורים הוא חג של יחד ושל תמיכה אחד בשני. ואולי, זה בדיוק מה שהוא צריך להיות השנה.
סיפור מגילת אסתר מלא ברגעים מאיימים. המן מבקש להשמיד את העם שלנו, אסתר מסתתרת וכלל לא מגלה מאיזה עם היא. המניה של העם היהודי נמוכה מאד בתחילת הסיפור, זו לא גאווה להכריז על עצמנו כיהודים, זה אפילו מסוכן.
עם התחושה הזו נראה לי שניתן להזדהות אחרי השביעי לאוקטובר, ההרגשה שרודפים אותנו ומעוניינים במפלתנו רק משום שאנחנו יהודים הכתה בכולנו חזק מאד השנה. אבל השאלה הגדולה היא מה עושים מכאן. ופה, נכנסת אסתר לפעולה.
ברגע הכי דרמטי במגילה כתוב – ותלבש אסתר מלכות. חז”ל שואלים למה כתבו מלכות ולא בגדי מלכות, איך אפשר בכלל ללבוש מלכות. והם מסבירים שהיא לבשה תודעה חדשה. היא לא סתם החליפה לשמלה מלכותית יותר, היא החליפה את מחשבותיה, היא הפכה ברגע הזה לנביאה.
ואז דמותה של אסתר מתהפכת והיא הופכת מדמות סבילה ופאסיבית שרק אומרים לה מה לעשות לכזו פעילה שמחוללת את המציאות שמשנה את גורלה וגורל עמה.
פורים שלנו השנה צריך להיות פורים כזה. פורים שבו אנחנו בוחרים להיות פעילים. אנחנו לא רק מתמודדים עם הגזירות הניחתות עלינו מלמעלה או מבחוץ אלא פועלים למען החברה הישראלית כולה. פועלים למען עתידנו.
איך אסתר עושה זאת? קודם כל היא מכנסת את כל הקהילה שלה, היא מפסיקה להתחבא, היא נוקטת פעולה. אבל היא לא עושה זאת לבד. היא המציאה כבר אז את המושג – יחד ננצח ודבקה בו. ולכן גם מנהגי חג הפורים מתמקדים בחיזוק היחד הזה. בסעודה משותפת, בקריאת מגילה משותפת ובמשלוח מנות אחד לשני ומתנות לאביונים.
השנה, נדאג לשלוח משלוחי מנות אף יותר מאשר להתחפש. נשלח משלוחי מנות לכל מי שסביבנו שצריך שיראו אותו, למשפחות המילואימניקים שמתמודדות עם קשיים גדולים, למשפחות שכולות שנאבקות בגעגוע ולכל מי שזקוק לעידוד סביבנו. בעזרת משלוח המנות נראה שאנחנו זוכרים, שלא שכחנו, שאנחנו מאחורי כל מי שזקוק לתמיכה כרגע.
נשלח מתנות לאביונים, ואולי, אביונים הם לא רק מי שחסר להם כסף, אלא גם מי שכרגע חסר בית. כל כך הרבה אנשים ונשים עקורים מסתובבים בנינו, מנותקים מהקרקע היציבה שלהם, מהבית, מהשגרה. נשלח גם להם מתנות, ננסה להראות להם שלא שכחנו, שלא שקענו בשגרה בעוד הם נאבקים.
בחג הפורים נזכור את מעשה אסתר, נזכור שכדי לנצח בקרבות אנחנו צריכים לכנס את הקהילה שלנו, לשים לב לכל מי שסביבנו. ולהיות פעילים, להוביל ולתרום למען עתיד החברה שלנו, למען הגורל המשותף.
כתבה: אילה דקל, ראש הישיבה החילונית של בינ”ה
