פרשת יתרו היא אחת מאותן פרשות המכילות בתוכן את לב הסיפור היהודי והיווצרותו של עם. אחרי יציאת מצריים וקריעת ים סוף, בני ישראל מתארגנים לצעידה במדבר ומשה לוקח על עצמו את תפקיד המנהיג ופוצח בניהול השוטף. ברור מיד שיש לעשות סדר בהתנהלות העם ומשה נשאב אל המקום הזה מהר מאד. אחרי עבודת שיפוט ועשיית סדר בעצת יתרו, מגיעה שיאה של הפרשה בסט החוקים הכי ידועים, חשובים, מוכרים, מצוטטים, מצוירים ומצולמים לאורך הדורות- עשרת הדברות.
אין ויכוח שמדובר במעמד מכונן, ברית חד פעמית ובלתי נשכחת בה עם ישראל מקבל על עצמו בטקס עוצמתי את קובץ החוקים הראשון והחשוב המהווה בסיס לסדר חברתי-אנושי. אני לא חושבת שקם פעם מישהו שקרא תיגר על עשרת הדברות וטען שהן לא מדויקות או לא מספיקות. אף אחד לא קם ושאל “למה לא תרצח בעצם? .. לפעמים זה ממש מוצדק, לפעמים זה בעצם הריגה ולא רצח..” כי הרי בסופו של דבר לכולנו ברור שמדובר בקודקס חוקים בסיסי שעושה סדר בחברה שלנו.
אבל מתחת לסדר הבסיסי הזה אשר מגדיר גבולות מאד ברורים בין אדם לחברו נבנה בחסות עשרת הדברות סדר נוסף – הגברים בפנים, הנשים בחוץ, שמשפיע במידה רבה על המבנה החברתי עד היום.
עשרת הדברות מנוסחות כולן בגוף שני, ובלשון זכר. הדברות משתמשות בפניה אישית לא תרצח ולא- לא תרצחו, ובכך מניחות הנחה בסיסית ומטרידה מאד – אתן הנשים לא תרצחנה כי לא תהיה לכן כנראה ההזדמנות לעשות זאת. גם לא תגנבו ולא תנאפו, וגם לא תצטרכו להתאמץ על שמירת השבת.
מעמד הר סיני מדיר חצי מהעם. ברגע הכי גדול של יצירת עם ישראל הנשים נפקדות. הן נפקדות מהטקס, והן נפקדות מעשרת הדברות. אפשר היה למשל, לשים ברגע הזה דיסקליימר ולומר – בני ישראל, עשרת הדברות מנוסחות בלשון זכר ופונות לשני המינים מטעמי נוחות.
אבל כדי לא ליפול למחשבה תמימה אנחנו יודעות ויודעים שזו לא היתה הכוונה, והדרה וגם ההפרדה היו חלק מובנה בטקס ובחיים. מאותה סיבה כואב במיוחד הדיבר “לא תחמוד את אשת רעך”. כאן לא רק שהנשים לא יכולות בכלל להתדרדר לסיטואציה הזו, הן גם מופיעות סוף סוף בעשרת הדברות כלא פחות מרשימת רכוש לצד העבד, האמה וכל היתר.
מעמד עשרת הדברות לצד רגעים אחרים ורבים בתורה נשענים על מסורות של העת העתיקה שבוודאי לא ראו נשים כציבור שיש להתייחס אליו במעמדים מרכזיים וחשובים. לכאורה אנחנו יכולות להיות סלחניות. מצד שני, אם אנחנו רואות את מעמד הר סיני ומתן עשרת הדברות כאירועים מכוננים ומחייבים, ככאלו שעיצבו וממשיכים לעצב את החברה שלנו (הרי אפילו ילדים בגן יכולים לדקלם את הדברות) הרי שהנרטיב הזה בעייתי מאוד ודורש תיקון. ההנחה המובנית שעשרת הדברות לא רלוונטיות לנשים כי כיושבות אוהלים מתי לעזאזל תזדמן להן האפשרות לגנוב, לרצוח או לחמוד – רעה ומוטעית מבסיסה. היא מעבירה עד היום את המסר שלמועדון הזה נשים לא ייכנסו, ושיויון של חובות וכפועל יוצא גם זכויות אין כאן.
בעולם המודרני כולנו שוות בעיני החוק. הגיע הזמן לשויון גם בנרטיב היהודי.
__
מעין ארזי מלינרסקי היא מנהלת מחלקת שיווק של בינ”ה – התנועה ליהדות חברתית
