בסוף שנת השירות שאלו אותי: "איך הייתה לך השנה?" ותמיד יש לי יותר מתשובה אחת: "זו הייתה שנה משמעותית בשבילי שבה יצאתי מהבועה, למדתי להסתכל למציאות בעיניים, עשרות ילדים וילדות נכנסו לי ללב והתאהבתי בעשייה החינוכית". אבל התשובה הזאת לא כללה בתוכה את כל מה שהשנה הזאת הייתה בשבילי. "בלי השנה הזאת לא הייתי מי שאני היום, רכשתי חברות וחברים לכל החיים, ולמדתי להכיר את עצמי באמת, גם בזמנים של קושי וגם בזמנים של הצלחה" וגם זה נכון, אבל עדיין לא תיאר את כל מה שחוויתי. "אחרי השנה הזאת הבנתי כמה זו שליחות גדולה, ושכל אחד ואחת מאיתנו חייבים לעצמנו ולחברה שלנו לבחור לצאת לשנה כזו" יש לי עוד הרבה תשובות לשאלה הזאת, אבל בכנות אין לי איך לתאר במילים מה הייתה בשבילי שנת השירות, כי זה פשוט משהו שחייב לעבור בעצמך. רביד אלפון, בוגרת שנת השירות של בינ"ה.

"אני אורי, ולפני 4 שנים התחלתי את שנת השירות שלי בבינ"ה - התנועה ליהדות חברתית. התסריט של הסרט הזה היה יכול להיות מאוד שונה, אם הגייסת שהייתה אז לא הייתה אומרת שהשנת שירות הזו היא מקום להשפיע גם למי שלא יודע איך מדריכים. מנער לא פעיל במיוחד, בטח בכל הנוגע לאחרים, בבינ"ה קיבלתי את הכלים לא רק לאיך עומדים מול קבוצה, ואיך בונים פעילות, קיבלתי גם את הכלים לפתח מחשבה על המוחלשים, ואת ההבנה שלכל אחד יש חוזקות ורק צריך למצוא איך אני יכול להעניק מהחוזקות שלי לאחרות. כמובן, היו לא מעט קשיים, לא מעט אמירות של חניכים שהשאירו אותי חסר מילים, לא מעט מראות שראיתי שגרמו לי לקיפאון פיזי ומחשבתי, אבל האמירה שקיבלתי מהמלווה שלי, "ככה מתחילים", גרמה לי להבין שחוץ מזה שאני אמור ללמד ולעזור לחניכות, אני בעצמי עובר פה תהליך של למידה וצמיחה. היום אני אחרי שירות של שלוש שנים בחיל חינוך, אחרי אין ספור העברת תכנים, שיחות עם חניכים, ודילמות חינוכיות, אני נזכר באותו שמיניסט שחושב שהוא לא מסוגל להשפיע, וצוחק".

"היום אחרי התהליך שעברתי במכינה, אני שמחה שנולדתי פה, לא הכל טוב ויש בעיות מדיניות ופוליטיות, אבל הרצון לשלום רק הולך וגדל אצלי. את ילדי אני לא אגדל בקנדה אלה כאן, במושב או בעיר, אבל לא אתן להן לחיות בבועה, אתן להם לראות את העולם ולפתח דעה וחוש שיפוט, אחנך אותם לאהבת חינם. הרגשתי שינוי במהלך המכינה, הפכתי להיות יותר סבלנית, קשובה, מתונה, פתוחה יותר, אקטיביסטית, הכרתי את היהדות שלי, ופיתחתי את המנהיגות שבי. המכינה פיתחה בי חושים שלפני לא ידעתי שקיימים בי, לצאת ולחקור דברים, להיות מעורבת ולא לשבת בצד ולצפות במתרחש. חוויה חיובית שלא אשכח לעולם, תודה לחברי הקבוצה שהפכתם להיות הבית שלי".