תום אשת לוט-
פרשת וירא
רן אורון
״והנה בן-לשרה אשתך״. הגיעו אורחים. שרה מטילה ספק בדברם. בגילי? היא צוחקת. אברהם נכשל במשא ומתן עם אלוהים על סדום. לוט מגן בגופו על המלאכים מול אנשי עירו ומוכן להפקיר את בנותיו למענם. סדום ועמורה מושמדות. אשת לוט מביטה לאחור. בנותיה היתומות שוכבות עם אביהן השיכור. שרה נחטפת ע״י אבימלך. אין לי אחות. אברהם משחררה. שרה מקנאה בהגר. אברהם מגרש אותה ואת בנו. הגר כואבת מול בנה הגווע. הוא ניצל. באר שבע נוסדת. יצחק נעקד על ידי אביו על הר המוריה. עצור! ״אל תשלח ידך אל הנער״.
קצב האירועים וסערת הרגשות של הדמויות בפרשת וירא מרגישים כמו חיינו עכשיו. עליות, מורדות, הריונות, קורבנות, חטיפות, חזרות, אימהות, בנים ואבות. תקוות ודמעות. כל סוגי הדמעות.
יש דמעות של אושר, של יופי ושל שימחה, ויש של כאב אבל וגעגוע. יש דמעות של הקלה, הגשמה והתחדשות וכאילו של תסכול, כעס ורחמים. דמעות של צער ופחד ודמעות של אמונה והתעלות. סוגי דמעות כסוגי הרגשות, מקורן לא ידוע אך הן תמיד מלוחות.
גם אשת לוט מלוחה. התורה מספרת ״ותבט אשתו מאחוריו ותהיי נציב מלח״. בניגוד להוראה האלוהית בזמן שנמלטה עם משפחתה הסתכלה לאחור על העיר הבוערת. סובבה ראשה ונענשה. מדוע מלח? יש האומרים כי חטאה בו וקימצה במלח לאורחים האלוהיים, יש הטוענים שחטאה בו כי הלכה לשכנותיה לבקש מלח מתוך מטרה להלשין על המלאכים שבאו לעיר. חיפשתי את הצדק בעונש. תהיתי על חומרתו ועל אמת המידה.
ממשוררות ביקשתי שתארנה לי אותה. אמרה האחת כמו דיברה מתוכה ״ נראה שהבטתי לאחור מתוך סקרנות. / אך מלבד סקרנות יתכן שהיו לי סיבות אחרות. / …הבטתי לאחור בחרדה לאן אצעד. הבטתי לאחור מחמת הבדידות. / מבושה שאני נמלטת בגניבה. / מרצון לצעוק, לשוב.״*
עבורי, אמרה השנייה, היא הייתה השראה ״אישה זו נדמית אבידה פחותת ערך / אי- מי מתאבל ולמי לב נצבט? / אני לעולם לא אשכח שבדרך / שילמה בחייה בעד המבט״.**
ראתה אותה השלישית, ים המלח מולה, וסיפרה ״ויש ובהר משוטט הרוח / אל הים נושרות הדמעות. / אולי בגללן הוא כזה מלוח, / נושא את תום אשת לוט.״***
הבטתי בה, אישה מבוהלת אוחזת ביד מזיעה של מלאך. לשווא מבקשת את מולדתה שאבדה, רק עוד רגע של שקט, משפחה ביחד ולא בממד, בית פורח, מקום של שלווה. חמלתי עליה. אמיצה, מביטה על בנותיה המתרחקות לפניה, במותה מאפשרת להן להקים את השושלת שתלד את רות המואבייה ודורות אחריה את דוד המלך.
התנחמתי איתה בעברית שלנו שבחוכמתה יודעת להפוך מלחמה למלח, ללחם. מלח ולחם הנאכלים יחד ומקבלים בברית של שלום ותיקווה פני אורח הנכנס בשעריה של עיר. לשפה שלנו שבגעגועיה ורגישותה הופכת את שרש האותיות ל.ח.מ. למקום של חלום, לאמונה בחמלה.
רציתי להיאחז בה, עומדת שם נצחית וגאה מביטה באהבה על הים המלוח הנמוך מכולם. יודעת שממעמקים, מתוך האהבה של כל אחד מאיתנו, תבוא הישועה. אילמת מביטה על כולנו, שולית ונשכחת, אישה נוכרייה, אלמונית וזרה נאמנה לאמת בליבה.
אחר הדברים האלה יצאתי לדרך עם בני, עליתי להר. היא זרעה בי דמעות מלוחות של תיקווה. יש אלוהים אמרה לי, אבינו בשמיים מאמין בחמלה. גם אתה הבט וראה, הבן לא יוקרב. לארצך, למולדתך, אשר אהבת, אל תשלח ידך.
ציטוטי השירים:
* אשת לוט – ויסלבה שימבורסקה
** אשת לוט – אנה אחמטובה
*** אשת לוט – עדית נאמן
שבת שלום
