בין חזון למעשה
פרשת חיי שרה
פרשת חיי שרה מפגישה אותנו עם אברהם ברגע קשה. שרה מתה, ואברהם מבקש למצוא לה מקום קבורה. הוא פונה אל בני חת, תושבי הארץ, ומבקש לרכוש מהם חלקת קבר: "גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם. תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי" (בראשית כג, ד).
יש משהו מפתיע בפנייה הזאת. הרי אברהם הגיע לארץ בעקבות ציווי אלוהי, וכבר קיבל הבטחה מפורשת: "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (שם, יב, ז). מבחינתו של אברהם, הארץ הזאת היא חלק מהייעוד שלו ושל צאצאיו. ובכל זאת, כשהוא מבקש לראשונה לרכוש בה קרקע, הוא אינו תובע אותה מכוח ההבטחה. הוא מציג את עצמו כגר ותושב, מכיר בבעלותם של בני חת ומבקש לקנות מהם חלקת אדמה.
בני חת מכבדים את אברהם, מכנים אותו "נשיא אלוהים" ומציעים לו לקבור את שרה במבחר קבריהם. עפרון החתי, בעל המערה שאברהם מבקש לרכוש, אפילו מציע לו את השדה במתנה. אבל אברהם מתעקש לשלם. הוא מנהל משא ומתן, שוקל את הכסף לעיני בני חת, ורק אז הופכת מערת המכפלה לאחוזת הקבר של משפחתו.
אפשר לראות בסיפור הזה עסקת מקרקעין פשוטה, שנועדה להבטיח לאברהם בעלות חוקית על מקום הקבורה. אבל אפשר גם לקרוא אותו כסיפור על היחס שבין חזון לבין הגשמתו.
לאברהם יש חזון גדול. הוא מאמין שהארץ הובטחה לו, ושהוא עתיד להיות אב לעם גדול. אבל האמונה הזאת אינה מייתרת את הצורך לפעול בתוך המציאות האנושית. מולו עומדים אנשים אחרים, בעלי זכויות, רצונות ואינטרסים משלהם. כדי להגשים את חזונו, אברהם אינו יכול להסתפק בצדקתו שלו. הוא נדרש לנהל איתם מערכת יחסים.
השבוע, אחרי הבחירות, החברה הישראלית נמצאת שוב בנקודה שבה חזונות שונים מבקשים להפוך למציאות. כל מחנה מאמין בצדקת דרכו, וכל אחד מבקש לעצב את עתידה של המדינה בהתאם לערכיו ולאמונותיו. הבחירות מכריעות מי יקבל את הסמכות להוביל, אבל אינן מכריעות איזו חברה תיווצר בדרך.
וזוהי שאלה חשובה לא פחות.
אנחנו רגילים לחשוב על החזון כעל המטרה ועל הדרך כאמצעי להשגתה. אבל האמצעים שאנחנו בוחרים אינם נעלמים ברגע שהמטרה הושגה. הם מעצבים את מערכות היחסים, את הנורמות ואת התרבות שבה נחיה. חברה שנבנית באמצעות כוחנות, גם בשם חזון ראוי, עלולה לגלות שהכוחנות הפכה לאחד ממאפייניה.
אברהם אינו מוותר על ההבטחה שניתנה לו. הוא מתחיל להגשים אותה. אבל האופן שבו הוא פועל מלמד אותנו שהגשמת חזון אינה רק שאלה של השגת היעד, אלא גם של המציאות שאנחנו יוצרים בדרך אליו.
כי בסופו של דבר, הדרך שבה אנחנו מבקשים לבנות את חברת המופת שלנו היא כבר חלק מהחברה שאנחנו בונים.
שבת שלום.
