מסע התבגרות – מיעקב אבינו ועד מחאה חברתית | פרשת ‘ויצא’

עם פתיחת פרשת ‘ויצא’, מיד לאחר מעשה גניבת הבכורה של אחיו, יוצא יעקב למסע חייו, אל אחד מסיפורי האהבה הכי ידועים ומדוברים בתנ”ך. אבל האהבה היא רק תירוץ לסיפור מעגלי הרבה יותר משמעותי ומעניין שמציע לנו הסיפור המקראי, שעיקרו, לצד האהבה, איפוק והתבגרות.

אחרי סצינת קנאת אחים עשירה שבסופה תרגיל רמאות מחושב יוצא יעקב מביתו למסע לא ידוע. חלום הסולם והיציאה למסע משמשים טקס מעבר מהבית אל העמידה ברשות עצמו. יעקב מתאהב ברחל כמעט מיד. מה זה מתאהב? גולל אבן כבדה מפי הבאר – לגמרי לבד!  מחכה לה – כמה שצריך! שבע שנים. ועוד שבע. וללא ילדים… זאת אהבת אמת.

אבל הסיפור הנוסף כאן הוא מעגל הניצול והשקרים. יעקב מגיע חסר כל אל לבן, ומתמסר לעבודה לשנים רבות וארוכות בתקווה שתחת צלו הוא יגדל יתפתח ויבנה שבט משלו.

בחיים, הכל ענין של תזמון… מי שולף מהר ומי לא, מי מגיב ומתי. ומי מבליג. מבן צעיר, קנאי ורמאי, יעקב ניצב עכשיו בעמדת האחיין המנוצל – הוא מחכה ועובד קשה להצדיק את בקשתו, לבן מרמה אותו ומחליף בין הבנות ומושך זמן, עושה לו “שוק” על הצאן ומסובב אותו פעם אחר פעם. כמעט ולא נמצא מרמור או מרד אל מול המהלכים הנבזיים של לבן. האם זה בגלל סיפור החיים של יעקב? או שזה סיפור של כוח ומעמד?

יש משהו מאד תמוה במעגל הבלתי נגמר של יעקב, שמוצא עצמו פעם אחר פעם מנוצל ומרומה ומגיב באיפוק אל מול העוולות שנגרמות לו. נושך שפתיים ומחכה. מחכה לגדול, לצמוח ולהיות חזק מספיק לשלב העצמאי הבא. כל אסטרטג מתחיל יודע שלא מכל עמדה אפשר לעשות הסכמים שמיטיבים איתך, וכדי לשנות את מערך הכוחות – יש לשנות את המציאות. יעקב מחכה לרגע הנכון ואז מבקש לפדות את החופש שלו: “וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל-לָבָן, שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה, אֶל-מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי. תְּנָה אֶת-נָשַׁי וְאֶת-יְלָדַי, אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן–וְאֵלֵכָה:  כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ, אֶת-עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ. (….) וְעַתָּה, מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם-אָנֹכִי–לְבֵיתִי” (בראשית ל’, כ”ה-ל’)

יעקב כבר לא צעיר חסר כל, עברו חלפו להן כך וכך שנים. יש נשים, יש ילדים. הוא מגייס את נשותיו לטובת הצדק, והוא רוצה להמשיך הלאה. יחסי הכוחות משתנים: כבר לא התמרמרות שקטה וזניחה אלא עמידה על שלו, התחשבנות על העבר ונחישות להשיג את המטרות שסומנו מראש. נדרשו לכך הרבה שנים – של סבלנות ושל למידה, שלו ושל סביבתו, איפוק והמתנה לרגע הנכון והמתאים. מאבק על מקום, מלמדת אותנו הפרשה, מצריך עבודה קשה. כאשר המאבק נעשה ברמאות יש משבר ובריחה.

מהנוער המדהים והאמיץ של עוטף עזה שעלה לירושלים במבט אחר ורענן ובמחאה אזרחית אמיתית, שיצא למסע ההתבגרות המדהים שלו, ודרך הבחירות המרתקות בבית שמש ובירושלים, אנו רואים מחאה בוגרת וממוקדת. כזו שלאחר שנים של השלמה ואיפוק מבינה שהזמן עבד לטובתה, והנה היא בוגרת מספיק וממוקדת מספיק כדי לקום ולעשות מעשה על מנת להבטיח לעצמה עתיד טוב יותר, או לפחות מתאים וראוי יותר. מסע ההתבגרות הזה הוא מסע ההתבגרות שלנו כחברה. לצד שיח מפלג ומתלהם קמים גם קולות אחראיים ומתונים, עם בגרות ואחריות להבטיח לעצמם את גורלם במקום הזה.

יעקב חיכה לרחל שבע שנים אשר עברו עליו “כימים אחדים”. מסבירים לנו חז”ל שאילו היתה זו תקופה קשה ומייסרת היא הייתה עוברת “כימים רבים”, וכאשר היא חולפת באהבה ובשמחה היא עוברת “כימים אחדים”.

הזמן עובר מהר כשנהנים, ובעיקר כאשר יש מטרה ברורה וראויה. יש לנו עוד דרך לעשות, ומסע ההתבגרות צריך שיעבור עלינו בטוב ובחכמה, כימים אחדים.  


מעיין ארזי מלינרסקי היא מנהלת השיווק בבינ״ה.