חג סוכות
ספטמבר 2026
"בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים… לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
— ויקרא כ"ג, מ"ב–מ"ג
בחג סוכות אנחנו יוצאים מהבית המוכר והקבוע ונכנסים לסוכה, לבית ארעי ופשוט. המעבר המיוחד הזה מזמין אותנו לשאול שאלה שהיא בסיסית בחיינו: מה בעצם הופך מקום, גם אם ארעי, לבית? האם אלה הקירות, הרהיטים, הסכך, הקישוטים?
"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא… וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו, וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם."
— בראשית י"ח, א'–ב'
בפרשת וירא, יושב אברהם בפתח אוהלו, וברגע שהוא מבחין בשלושה אנשים המתקרבים אליו, הוא עוצר את השיחה שניהל עם אלוהים, ויוצא לקראתם.
אברהם לא מסתפק בפתיחת כנף האוהל, הוא יוצא לקראתם ומזמין אותם פנימה, והאוהל שלו הופך פתאום למלא.. המלאות הזו, הצפיפות האנושית- הופכת את האוהל ממקום מגורים טכני למרחב של מפגש בין אישי. המוטיב הזה ממשיך ללוות את הפסוקים- הבשורה שמביאים שלושת האורחים לאברהם אינה בשורה על עושר, רכוש או מעמד. היא מבשרת לו שאוהלו, ביתו, ימשיך ויתמלא . והפעם, בצחוק של ילד, במשפחה והמשכיות. זהו העושר שמבשרים לו המלאכים, זו פריבילגיה מסוג אחר, הניתנת לאברהם: לא כמה נמצאים איתו בבית, אלא מי נמצא בו.
כי "גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה" (שבת קכ"ז ע"א)
אחרי שפתחנו את הבית, אנו עולים מדרגה: האירוח צריך להיעשות בשמחה.
"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ… אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ… וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ."
(דברים ט"ז, י"ד)
גם כאן מדגישה התורה שהשמחה אינה עניין פרטי ומשפחתי בלבד, היא צריכה לכלול את המשפחה הקרובה, החברים, ויחד איתם את האחר: הגר, היתום והאלמנה.
הכנסת אורחים היא היכולת לראות את מי שנמצא מעבר לדלת, לתת לו מקום ולהפוך אותו מזר לאורח, ואת האורח לחלק מהבית. השמחה בחג גדלה כאשר היא משותפת. הסוכה, מעצם היותה ארעית ופתוחה, מזכירה לנו שהבית שלנו אינו רק המקום שאליו אנחנו נכנסים בסוף היום, אלא גם המקום שאנחנו בוחרים לפתוח לאחרים, למשפחה ולחברים, וגם למי ששונה מאיתנו, למי שאולי אין לו בית משלו, ולמי שנמצא אולי בשולי החברה.
מנהג האושפיזין קורא לנו להזמין אורחים לסוכה. שבעת האושפיזין המסורתיים מייצגים דמויות מרכזיות בתולדות העם היהודי( אבהרם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד. מדוע נעדרות מכאן הנשים המרכזיות בתולדות העם יהודי, היא נושא למאמר אחר)
אך אפשר ואף ראוי לראות במנהג הזה גם הזמנה רחבה יותר: לחשוב את מי אנחנו מכניסים לביתנו, לסוכתנו, לחיינו, למי אנחנו מפנים מקום, ומי אולי מחכה שמישהו יפתח עבורו את הדלת.
השנה אנחנו שולחים לכם שתי הזמנות, האחת לפתוח את ביתכם וליבכם לאחר. והשניה היא להיות בעצמכם אושפיזין בסוכות בינ"ה ובמרחבים הקהילתיים של בינ"ה בערים, במושבים ובקיבוצים ברחבי ישראל, ובבתי בינ"ה במזרח הרחוק ובדרום אמריקה.
מאחלים לכולנו חג שבו נזכה לפתוח את ביתנו ואת סוכתנו לאחרים, לראות את מי שנמצא מעבר לדלת, וליצור בתוכנו מקום למפגש, לשיחה ולשמחה משותפת.
חג סוכות שמח,
ושנזכה להיות אושפיזין — ולזכות באושפיזין — בבתיהם של חברים ואהובים.
שבת שלום וחג שמח.
