ברכני גם אני, אבי - פרשת תולדות || שרה וייס
בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

ברכני גם אני, אבי – פרשת תולדות || שרה וייס

ברכני גם אני, אבי

פרשת תולדות

״בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי!״ זועק עשו כשהוא מגלה שאחיו יעקב לקח את הברכה שיועדה לו. בתוך סיפור שאנחנו רגילים לקרוא כסיפורו של יעקב, זעקתו של עשו מזמינה אותנו לעצור ולשאול: ומה עם האח השני?

יעקב ועשו הם אמנם תאומים, אך כבר מראשית חייהם נדמה שהם ניצבים זה לעומת זה. אפילו הוריהם נוקטים צד: יצחק אוהב את עשו, ואילו רבקה אוהבת את יעקב. עשו נולד בכור, אבל יעקב משיג ממנו גם את הבכורה וגם את הברכה, והיריבות ביניהם הופכת לסיפור של מרמה, טינה וניכור.

אבל כיצד נראית הפרשה כשמתבוננים בה מבעד לעיניו של עשו?

התורה ממעטת לתאר במפורש את רגשותיהם של גיבוריה. דווקא משום כך, זעקתו של עשו בולטת כל כך, וראוי שנקשיב לה.

הרבה חנה ספיר, בפירושה לפרשת תולדות, מזכירה לנו שהתורה אינה מציגה גיבורים מושלמים. יעקב מנצל את רעבונו של אחיו כדי לקנות ממנו את הבכורה, ובהמשך מתחזה לעשו ומרמה את אביו העיוור כדי לקבל את הברכה. גם אם ניתן להבין מדוע יעקב נבחר להמשיך את הברית, אין בכך כדי להצדיק כל מעשה שלו.

הרב יונתן זקס מציע קריאה נוספת, שמאירה את הטרגדיה המשפחתית באור חדש. ייתכן שיצחק התכוון מלכתחילה להעניק לכל אחד מבניו ברכה אחרת: לעשו ברכה של עושר וכוח, וליעקב את ברכת הברית, ברכה של צאצאים וארץ. אם כך, מעשה המרמה כלל לא היה נחוץ; כשל בתקשורת בין יצחק לרבקה, מציע זקס, הפך מורכבות משפחתית לטרגדיה.

אבל סיפורם של יעקב ועשו חורג בהרבה מסיפור היחסים בין שני האחים. היריבות בין יעקב לעשו הופכת חלק מאתוס היריבות בין שני העמים החולקים את פיסת האדמה הזו. ובכל זאת, התורה מתעקשת להזכיר את הקרבה ביניהם: ״לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא״ (דברים כ״ג, ח׳). גם אחרי פרידה ועימות, קשר האחווה אינו נמחק.

שנים אחר כך, כשהאחים נפגשים שוב, עשו רץ לקראת יעקב, מחבק אותו ונושק לו. יעקב אומר לאחיו: ״כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים״ (בראשית ל״ג, י׳). הפיוס אינו מוחק את העבר ואינו הופך אותם לזהים, אבל הוא פותח פתח לאפשרות אחרת, שאינה מבוססת על יריבות.

אולי זה מה שסיפורם של יעקב ועשו מזמין אותנו לעשות: לא למהר להכריע מי מהאחים ראוי יותר, אלא להקשיב גם לזה שמרגיש שלא רואים אותו. הרי אפשר לאהוב את שני הילדים, ואפשר להעניק לשניהם ברכה. כפי שכותב הרב זקס, לכל אחד מאיתנו יש ברכה משלו. איננו צריכים לקחת את ברכתו של אחינו כדי למצוא את הברכה שלנו.

 

שבת שלום.

כתבה: שרה וייס, רכזת קשרי חוץ בבינ"ה.

מאמרים נוספים: