האם כדאי להיות נורמליים?
האזינו
שירת האזינו בפרשתנו היא השירה שמשה משאיר לעם ישראל על סף כניסתם לארץ המובטחת. ביודעו שלא יוכל להצטרף אליהם, משה מעניק לעם מתנת פרידה. שיר. שיר שאותו יצטרכו לשנן, וללמד את ילדיהם. שיר שישמש להם תזכורת לנהוג בארצם שלהם בתבונה ובחסד וכל זאת ללא המנהיג הרוחני שהוביל אותם לאורך כל הדרך.
בתוך השיר טמונה אזהרה חשובה:
וַיִּשְׁמַ֤ן יְשֻׁרוּן֙ וַיִּבְעָ֔ט שָׁמַ֖נְתָּ עָבִ֣יתָ כָּשִׂ֑יתָ וַיִּטֹּשׁ֙ אֱל֣וֹהַּ עָשָׂ֔הוּ וַיְנַבֵּ֖ל צ֥וּר יְשֻׁעָתֽוֹ׃
״ישורון״ הוא הכינוי לעם ישראל. הפסוק מתאר שכאשר יהיה לעם נח בארצו ״ישמן״ זאת אומרת יהיה שבע ושבע רצון, ואז ״יבעט״ החוצה את כל המסורת והערכים שאותם למד בהיותו עם נווד.
רבינו בחיי מסביר כי הכינוי ״ישורון״ מגיע מן המילה ״אשורנו״ הנמצאת בנבואת בלעם. המילה מתארת את היכולת של עם ישראל לחזות בעל טבעי. בחיי מסביר כי משה בחר להשתמש בכינוי ״ישורון״ בכדי להמחיש את האזהרה: איך יכול להיות שעם שחווה את מעמד הר סיני יגיע אל ארצו וישכח את עברו? איך יכול להיות שעם ישראל יהפוך לעם נורמלי?
הרב המנוח עדין אבן ישראל שטיינזלץ כתב את השורות הבאות:
"נטייתו של הפרט, ובוודאי של אומה שלמה, היא לשאוף לנורמליזציה – לחיים רגילים, ללא דרישות ותביעות מיוחדות. שירת משה עוסקת לא רק באפשרות שנטייה זו תשתרש, אלא גם – ובעיקר – בעובדה שהקב"ה לא יאפשר לישראל להפוך לעוד אחת מן האומות."
בעם שלנו מתקיים עד היום דיון מרתק בין אלו שחושבים שעלינו לשאוף להיות עם ככל העמים ובין אלו שמבדילים את העם היהודי מן השאר ומרגישים בנוח ואפילו גאים בשוני.
הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו כתב רבות על נורמליזציה. מה זה בכלל אומר להיות נורמלי? מהי נורמה ומי מגדיר אותה? בקצרה התשובה של פוקו היא כי הנורמליות מוגדרת על ידי בעלי הכוח אשר בשם שמירה על מעמדם ועל השיטה המאפשרת להם להישאר במעמד זה, מציבים את הגבול בין מה שנורמלי ומה שלא. אותה נורמה הופכת ל״חוק טבע״ לגבולות שנדמה כי תמיד היו שם.
במילותיו שלו:
״הנורמה אינה רק כלי להבנת המציאות; היא גם הבסיס שעליו צורת הפעלה מסוימת של כוח מתבססת ומקבלת את הלגיטימציה שלה״.
הקריאה של משה יכולה להתפרש כקריאה רדיקלית לעם, לעולם לא לשקוע בתור נורמות מושחתות ומשחיתות. לעם ישראל תפקיד לערער על הנורמליות הזאת בכל מקום בהם ימצאו, וכעם בארצם לשמש כמודל שפורץ את גבולות הנורמליות של עמים אחרים.
האזהרה הטמונה בשירת משה היא אזהרה השואפת להזכיר כי מעולם לא היינו עם ״נורמלי״. סיפור לידתנו רווי בתקריות המוגדרות ״חוץ מציאותיות״ וברגע שנתבסס בארצנו ונשכח זאת, נהיה עם ככל העמים ונשכח את יעודנו.
בין אם אתם חשים אי נוחות לנוכח מילים אלו ובין אם אתם חשים גאווה, מעניין לחשוב על איך אנו יכולים לחיות בפיקחון עיניים להשכיל בכל עת לערער על נורמות חברתיות שעוצבו לפני שהגענו לכאן, נורמות המדירות אנשים שהוגדרו מחוץ לגבולותיהן. איך אנו יכולים ויכולות השנה לראות את אלו שנזרקו אל מחוץ לגבולות הנורמליות, לעמוד לצידם ולהשמיע קולם. שירת משה היא אחת התזכורות שיש לנו את היכולת ואולי אפילו את החובה לעשות זאת.
שבת שלום.
