המסע לצמצום האגו האנושי – פרשת "פנחס"
ניר פנסו
פרשת פנחס מזמנת לנו מפגש עם שלושה חילופי דורות שהיו בעם ישראל לפני כניסתם לארץ המובטחת. חילופי הדורות מרמזים לנו על חשיבותה של המורשת, על פני הדמות האנושית שמביאה אותה. ברוכים הבאים למסע לצמצום האגו האנושי.
מסעו של עם ישראל אל ארץ כנען לא היה מסע שעבר חלק. סיפור המסע רצוף מפגשים, עימותים וקרבות עם עמים שונים השוכנים בסמוך לארץ ובתוכה. כל קרב שכזה מצמיח גיבור, כל גיבור משאיר אחריו מורשת, ובדרך כלל היא כזו ששורדת את מבחן הזמן, ומאפשרת לנו ללמוד ממנה, כאלפיים שנה מאז שנכתבה.
הפרשה שלנו מתחילה עם פנחס, נכדו של אהרון הכהן, שקיבל מאלוהים אות הוקרה שנקראת "ברית שלום" על כך שחיסל את נשיא שבט שמעון (שככל הנראה, בחן מקרוב מידי מקדש מואבי שנקרה בדרכו), ואת האישה המדיינית שפיתתה אותו. מכאן, נעבור לבנות צלפחד, המחליטות לעמוד על שלהן ומוציאות מאלוהים, לא פחות, פסק דין פמיניסטי הקובע כי הן ימשיכו להחזיק בנחלתן גם אם ינשאו לבן שבט אחר. ומהן, למשה רבנו.
עיון בקורותיו של משה מעלה דמות של אנטי-מנהיג: הוא נבחר להנהגה למרות שכלל לא רצה, הוא גדל בתרבות המדכאת את העם שינהיג ועוד בארמון המפואר, הוא היה כבד פה וכבד לשון והתמודד שנים רבות במדבר עם עם מרדן ובעייתי. אם לא די בכך, משה לא העמיד יורשים מרשימים. אם לדוד היה את שלמה, לאברהם את יצחק וישמעאל, ילדיו של משה לא סומנו לרשת אותו, ובסוף בוחר משה ביהושע כמתאים בלית ברירה. "ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל" (שמות ל"ג, י"א), כלומר יהושע הוא משרת ממושמע, בא לעבודה כל יום, הכי בסדר בעולם.
שלושה חילופי דורות: פנחס את אהרון, בנות צלפחד את אביהן ויהושע את משה. נדמה שכל אחד מהם הביא לעולם את מורשתו. פנחס הפזיז מתוגמל בברית שלום לעולם, בנות צלפחד יוצרות תקדים משפטי חשוב, וכמובן משה, שדווקא בשל העובדה שלא נמצא לו יורש רשמי, ביולוגי או שושלתי, ושאפילו מקום קבורתו לא נודע, הופך את תורתו לעיקר, על פני אישיותו.
פולחני אישיות היו נהוגים מאז ומעולם (במצרים העתיקה, ברומי וכו'), וביתר שאת במאה ה-20, עם עלייתם של אמצעי תקשורת ההמונים. מרבית פולחני האישיות האדירו מנהיגים במשטרים רודניים והעלו אותם לרמה של אל כל יכול. היהדות סולדת מפולחן אישיות ורואה בו עבודה זרה. כותב הרמב"ם בהלכות "עבודה זרה" ב': "עיקר הציווי בעבודה זרה, שלא לעבוד אחד מכל הברואים. לא מלאך, ולא גלגל, ולא כוכב, ולא אחד מארבעת היסודות, ולא אחד מכל הנבראים מהם..".
קשה לחשוב על מודל מנהיגות בימינו אנו שלא מקדיש תשומת לב רבה לתכונותיו הנעלות של המנהיג, אבל ייתכן שהפרשה השבוע רוצה לומר לנו שכוכבים לרגע נשארים ברגע, ובסוף, רעיונות ואידיאלים נשארים אחרי האנשים. אלו שהשאירו מורשת בעולם לעיתים נזכרים יותר אחרי לכתם. המלחין האגדי מוצארט נקבר כעני ועלה לגדולה רק אחרי מותו. הפילוסוף היווני סוקראטס הוצא להורג באשמת "קלקול הנוער וכפירה באלילי העיר" בשל רעיונותיו המהפכניים ותלמידיו המשיכו את הדיון בתורתו שהפכה לבסיס תיאורטי למשטרים רבים בעולם.
הפרשה קוראת לצמצם את האגו האנושי ולהתמסר לחזון, לעשיה, לרגישות ולחמלה, כשאלה יותירו את הזיכרון מאיתנו לזמן רב יותר. נכסיו החומריים של האדם (כסף, רכוש, מעמד וכו') הולכים אחריו לעולמים, אך נכסיו הרוחניים עשויים להישאר כאן לדורות.
שבת שלום.
