להתיר את נדרי המדבר – פרשות מטות-מסעי || נדב כהן

כפי שאולי כבר למדנו משנים רבות של נאורות ושל מפלצות התבונה שזו העירה מרבצן – צריך לדעת איך וכיצד מתירים אנשים מכבליהם. לא מספיק רק להראות להם את השמש, אלא צריך להבין גם כיצד משנים את המעמדות ומבני החברה שהסדר הנוכחי נוח עבורם. גם בחברה המדברית של עם ישראל, הדור שנולד כולו במדבר, נוצרה שגרה ונוצרו הרגלים ומעמדות – שגרה שהכניסה לארץ והמעבר מחברה שבטית לחברה מדינתית עשויה לאיים עליה. לשם כך יש לערוך התרת נדרים שאולי לא במקרה הופנתה אל ראשי השבטים, המנהיגים הפוליטיים של החברה המדברית על סף הכניסה לארץ. החברה המדברית הייתה חברה שבטית במהותה, ומנהיגיה היו ראשי השבטים. כעת השבטים השונים נכנסים לארץ ואמורים לעמוד בקשרי מלחמה ובריתות מול עמים עצומים וחזקים מהם. לשם כך נדרשת לכידות חברתית גדולה יותר, והסדר השבטי חייב לוותר על מרכזיותו. אכן נדרשת כאן התרת נדרים.

ומכאן נפנה את המבט אלינו, אל החברה הישראלית: עם ישראל הוא עם של שבטים, בעל מגוון זהותי ואידיאולוגי רחב, וטוב שכך. במובן מסוים אנו בבחינת מיקרוקוסמוס של החברה האנושית על גווניה השונים והמגוונים. הניסיון לעשות כור היתוך בתקופת קום המדינה ולצבוע את הציבור כולו בצבע אחד כשל. מאז התחוללו שינויים רבים ומשונים, עד שהנשיא לשעבר רובי ריבלין דיבר בזמנו על ארבעה שבטים ישראלים – החילוני, הדתי, החרדי והערבי – ודרש להכיר בכך שהללו מהווים כולם חלק מהשלם הישראלי. שבט שבט על פי דרכו. אחרים הוסיפו עוד שבטים – מסורתיים, דרוזים ועוד.

ואולם לצד חשיבות השמירה על הריבוי עלינו גם להיזהר מההקצנה ההפוכה: כזו שבה כל שבט יסגיר עצמו בנחלתו ולא יהיה לו מושג מה קורה בשבט האחר. החברה הישראלית של אחרי השביעי באוקטובר נחשפת לפנינו שוב ושוב כחברה שעומדת בפני סכנות משותפות ואתגרים משותפים, והיא חייבת להתמודד איתם יחד, אין דרך אחרת. המון סוגיות קשות ומורכבות שהמציאות הנוכחית מעמידה בפנינו. סוגיות שאנו נדרשים וחייבים לענות עליהם ביחד; עלינו למצוא יחד את הפתרונות היצירתיים ביותר, וזאת מבלי לפגוע בציפור נפשה של אף אחת מהקבוצות המרכיבות את החברה הישראלית כיום. זה קשה ומורכב אך אם נרצה – אין זו אגדה. ביחד – נצא מזה בשלום ונמצא בתקווה את הדרך אל הריפוי.

שבת שלום.