על אף שהממלכה המאוחדת והתקשורת העולמית התכוננו ליום הזה במשך תקופה ארוכה, התחושה בשבוע האחרונה הייתה שבוקר יום שישי שעבר ותוצאות משאל העם בבריטניה תפסו את כולנו בהפתעה. הלם, פליאה ואפילו כעס על ההחלטה של 52% ממצביעי משאל העם הבריטי על היפרדות מהאיחוד האירופי, שנקרא בשם העממי “Brexit”, על משקל השילוב בין Britain והמילה Exit.
בין הדיונים ותילי התילים של מלל שנשפך השבוע על תוצאות משאל העם, על השלכותיו העתידיות, על גורל הממלכה, האיחוד האירופי או על תופעת הלאומיות בכללותה יש דיון נוסף שקשור בפרשת השבוע שלנו, פרשת קורח – הנוגעת לסמכותם של מנהיגים לקבל הכרעות קשות בעבור העם.
קורח היה ממה שאנחנו נוהגים לכנות, מעט בזלזול בימינו, האליטה. האליטה התרבותית והדתית של עם ישראל הנודד במדבר – “קרח בן יצהר בן קהת בן לוי”. ייחוס האבות שלו מגיע עד לסבא רבא שלו שהיה לוי בן יעקב בכבודו ובעצמו, אבי השבט שנבחר לעבד את עבודת המשכן ולשרת בכהונה.
שבט לוי הוא גם השבט של משה ואהרן – המנהיגות הדומיננטית של העם הצעיר. קורח מוביל קהל של כ-250 נשיאי העדה, ידועים ומוכרים בציבור, בדרישה שנשמעת לאוזן המודרנית די הגיונית – “ויקהלו על משה ואהרן ויאמרו אלהם רב-לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם יהוה ומדוע תתנשאו על קהל ה׳?!” (פרק ט”ו, פס’ ג’).
למי מי אתם? למה אתם חושבים שאתם שווים יותר מאיתנו? מי שמכם שם למעלה מעל כל העם הזה?
אם נפעיל את הדמיון נצליח אולי לדמיין את עצמנו שם בין נשיאי העדה שמתקהלים על משה ואהרן. הרי כולנו חכמים ונבונים ויודעים את התורה, כולנו בעלי זכות להצביע ולבחור ולקבל הכרעות שמשפיעות על גורלנו. מה כל כך פסול ברעיון שמציעים קורח ועדתו, שמוביל בסופו של דבר לכך שהאדמה פוצה את פיה ובולעת אותם ואת כל אשר להם?
בפרקי אבות מגבים חז”ל את ההחלטה התנ”כית ומסבירים:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים;
ושאינה לשם שמיים, אין סופה להתקיים;
איזו היא מחלקת שהיא לשם שמים? זו מחלקת הלל ושמאי;
ושאינה לשם שמים? זו מחלקת קרח וכל עדתו (פרקי אבות ה’ יז)
הפרשנות המקובלת לטקסט היהודי הוא שההבדל בין מחלקת הלל ושמאי ומחלקת קרח ועדתו נעוצה בכך שמחלוקת קורח נעוצה באינטרסים ופוליטיקה: מחלקת על יוקרה ועל מעמד של המתלוננים ולכן היא פסולה. זאת בעוד שהלל ושמאי מתפלפלים על מהות ותוכן ולכן עצם הויכוח ביניהם הוא נכון ומקרב את שניהם אל מציאת התשובה הנכונה.
אבל זה רק חצי סיפור. הלל, שמאי ודורות תלמידיהם מתווכחים ומתפלפלים מתוך העמקה ולימוד בלתי מתפשר. הוויכוח ההלכתי נשען וחייב להתמך על שינון יסודי ורקע נרחב. קורח ועדתו כלל אינם נכנסים לוויכוח: משה קורא לדתן ואבירם, ממנהיגי המורדים, לעלות לפניו ופעמיים עונים לו בביטוי “לא נעלה”. לא רק שהדיון והוויכוח אינו מעמיק – הוא כלל אינו מתקיים.
הפרלמנט הבריטי היה יכול לנהל דיון מקצועי, מעמיק וקשה על היתרונות והחסרונות של עזיבת האיחוד האירופי – לכך הוא נבחר ולשם כך קיבל את המנדט מהעם הבריטי בבחירות האחרונות. הבחירה של ראש הממשלה דיווד קמרון, לפנות למשאל עם לא הייתה רק התאבדות פוליטית – אלא גם החליפה מחלוקת לשם שמים באחת שאינה כזאת.
האם אזרח מין השורה מבין את ההשלכות הכלכליות של הצעד הנועז שבריטניה לקחה על עצמה השבוע? האם הדיון התקשורתי באמת הצליח לרדת לרזולוציות של הדיון המוצדק על מדיניות הגירה והיחס למבקשי מקלט? תפקידה של מנהיגות, ברחוב דאונינג 10 או במדבר סיני, הוא לנווט ולהוביל. משה ואהרן היו מנהיגים של עם ישראל, תפקידם היה להוביל את העם שלהם בדרך הסבוכה מעבדות לחירות. האם הם היו מצליחים לנצח את הקהל של קורח במשאל עם?
יובל לינדן הוא ראש המכינה הקדם צבאית של בינ״ה ע״ש אריה (לובה) אליאב
