עולם מסודר?
פרשת עקב
הפרשה שלנו, פרשת עקב, מציגה עולם מסודר. כזה שיש בו סיבה ותוצאה ברורים. שיש בו אמת פשוטה ולכאורה מתבקשת. מי שעושה טוב יזכה לטוב ומי שעושה רע יזכה לרע. הפרשה זכתה לשמה – עקב. כי היא פותחת במילים שמסבירות – בעקבות השמיעה לחוקי התורה והמוסר יהיה לכם טוב ואם לא – הרע מחכה מעבר לפינה.
"וְהָיָ֣ה עֵ֣קֶב תִּשְׁמְע֗וּן אֵ֤ת הַמִּשְׁפָּטִים֙ הָאֵ֔לֶּה וּשְׁמַרְתֶּ֥ם וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְשָׁמַר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לְךָ֗ אֶֽת-הַבְּרִית֙ וְאֶת-הַחֶ֔סֶד אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַֽאֲבֹתֶֽיךָ: וַֽאֲהֵ֣בְךָ֔ וּבֵֽרַכְךָ֖ וְהִרְבֶּ֑ךָ וּבֵרַ֣ךְ פְּרִֽי-בִטְנְךָ֣ וּפְרִֽי-אַ֠דְמָתֶ֠ךָ דְּגָ֨נְךָ֜ וְתִֽירשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֗ךָ שְׁגַר-אֲלָפֶ֨יךָ֙ וְעַשְׁתְּרֹ֣ת צֹאנֶ֔ךָ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר-נִשְׁבַּ֥ע לַֽאֲבֹתֶ֖יךָ לָ֥תֶת לָֽךְ".
אנחנו רוצים להאמין במציאות הזו. מציאות שמקנה לנו שליטה שגורסת שהעתיד שלנו מונח בכף ידינו בלבד ולא נתון בידי הגורל או בידי המקרה. להאמין שיש סיבה ויש מסובב ושהפעולות שאנחנו עושים משפיעות על המציאות וגם עלינו. שיש עקביות. ממש כמו שמתארת הפרשה. אבל לצערנו, העולם לא שומר על העקביות הזו, אנחנו רואים מידי יום אנשים שעושים טוב ומקבלים מנות גדושות של מחלות, כאב ומזל רע. וכאלה שלא עשו טוב מימיהם ובכל זאת מזלם שפר עליהם. השאלה הזו היא שאלה פילוסופית ויהודית עתיקת יומין שזכתה לתשובות והתלבטויות רבות.
בתלמוד הבבלי במסכת ברכות מתואר כי אפילו משה שאל את השאלות הללו. הוא עומד בפני אלוהים ומבקש – הודיעני נא את דרכיך. ובעצם, על פי התלמוד, הוא שואל – מפני מה יש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו?. אותו משה שנואם בפני העם את מילותיה של פרשת עקב ומתאר את הסיבה והתוצאה, גם עומד בפני אלוהים ומקשה על האמירה הזו. ושואל את אלוהים איך יתכן שהמילים ששם בפיו לא מתקיימות במציאות. הוא עומד מול השמים ומטיל ספק בהנהגה האלוהית.
יש הרבה הסברים ותירוצים לסוגיה, הסבר אחד מנסה לטעון שזה תלוי בהורים. אם יש רשע שהוריו היו צדיקים עדיין יהיה לו טוב. ואם יש צדיק שהוריו היו רשעים יהיה לו רע. אבל גם התשובה הזו נדחית בתלמוד כיוון שהיא לא עומדת במבחן המציאות. תשובות אחרות ממקדות את נקודת המבט שלנו בעולם הבא וטוענות שבעצם אנחנו כבני אנוש לא רואים את התמונה השלמה. אולי לצדיקים רע עכשיו אבל יום אחד, בעולם שאיש לא יודע מה קורה בו באמת, אי שם אחרי המוות, יום אחד יהיה להם טוב. וכך גם הפוך. הרשעים שנהנים מהעולם הזה בעצם מבזבזים את זכויותיהם בעולם הבא. העולם הזה הוא רק מסדרון, רק בדרך אל גן העדן וגהינום שמחכים מעבר לפינה.
אבל מה יכולה להיות התשובה בעולם שאין בו אלוהים? איך אפשר להסביר את הכאוס הזה שמתרחש אם לא מאמינים שיש מישהו ששומר על איזו תכנית סדורה עבור כולנו? והאם בכלל יש לפעולות שלנו משמעות?
כדי לענות על השאלה הזו אני צוללת אל ספרו של אלי שרעבי. שדווקא במנהרות האיומות והחשוכות של עזה. במקום שהרוע שולט בו, מצא את הדרך למצוא טוב ולהאיר את היום.
וכך הוא כותב : "יש לנו טקס קבוע בסוף כל יום. טקס שאנחנו לא מוותרים עליו. אנחנו יושבים ומחפשים דבר טוב שקרה לנו היום, לא חשוב איזה יום זה היה אנחנו מתאמצים וחושבים על דבר אחד. אחר כך עם הימים אנחנו מאתגרים את עצמנו ומנסים להגיע לשלושה דברים ואפילו ממשיכים משם לארבעה וחמישה… לאט לאט זה משפיע על כל היום. אנחנו מוצאים את עצמנו מחפשים את הדברים הטובים שעליהם נודה בערב".
התשובה של אלי שרעבי לשאלת – צדיק ורע לו – אינה תשובה פשוטה. כיוון שקודם כל היא מכירה בעבודה שזו המציאות שלנו. דברים רעים קורים גם לאנשים טובים. המציאות היא כאוטית. היא לא דומה לפשטות שבה היא מתוארת בפרשת עקב. לא לכל דבר יש סיבה ולא כל מי שישמור על המוסריות שלו ועל החוקים הפשוטים יזכה לחיים טובים.
אבל בתוך המציאות הכאוטית, מספר לנו אלי שרעבי שיש לנו בחירה. אין לנו שליטה על מה שיקרה לנו. אבל יש לנו שליטה על מה שאנחנו נעשה. לא צריך לחכות לעולם הבא כדי לקבל שכר על מעשים טובים. וגם לא לצפות לתגובה אלוהית חיובית על כל מעשה קטן או גדול. המעשים שלנו, הבחירות שלנו משפיעות באופן ישיר על החיים שלנו. משפיעות על האופן בו נבחר לראות את הטוב או את הרע ביום יום הכאוטי, המבולבל והכואב.
לא תמיד אנחנו מצליחים לשנות את המציאות. אבל תמיד נוכל לשנות את נקודת מבטנו עליה.
שבת שלום.
