קדושים תהיו?
פרשת 'קדושים'
ממש היום, בעודי חושב על הדברים שאני רוצה לכתוב, מתנהל דיון מעמיק בין חברי וחברותי השמרנים לבין אלו הליברלים בשאלות של ערכים ואמונות יסוד. למרות האהבה והכבוד ההדדי בין אלה לאלה, קשה לעתים לשמור על השפה הראויה ועל הנכונות להקשיב באמת לדעותיו של הזולת. כל צד מתייחס במלוא הרצינות לערכיו שלו, מוצא בהם קדושה יהודית עמוקה, ולכן כמעט בהכרח, רואה בערכיו של האחר חילול השם. האם יש דרך לגשר על הפערים האלה? האם ניתן לייחס קדושה גם לדעותיו של בר-הפולגתא? אולי עיון בפסוקי הפתיחה של פרשת 'קדושים' יוכל לסייע לנו בכך.
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם."
הקדושה במקרא איננה מהותית, שום דבר זולת האלוהים איננו קדוש מעצם היותו, אבל מעשים ופעולות אנושיים מחוללים קדושה בעולם, ולכן הדרישה היא "קדושים תהיו", ולא קביעה "קדושים אתם". אבל מהי קדושה, מיהו קדוש? ואיך נהיים קדושים?
במבט ראשון הכול נראה פשוט, הנה לכם במספר פרקי תורה המתכון כולו. מצוות, חוקים ומשפטים שיש לעשותם או שצריך להיזהר שלא לעשות. אספו את המרכיבים, ערבבו היטב, בשלו בחום נוח עד שיהפכו להרגל קבוע, ותהיו קדושים. אבל במבט מעמיק יותר הדברים נעשים מורכבים בהרבה. סדר הכנסת המרכיבים לעיסה, יחס החומרים הנכון ודרכי הבישול נראים לא ברורים. מצוות שונות מתחומי חיים מגוונים מעורבים זה בזה במה שנראה כחוסר סדר מוחלט. חוקי מוסר חברתי, דיני מזבח וקורבנות, כללי משפט ובית דין, הלכות כלכלה ומסחר, ועוד, מופיעים בערבוביה ולא ברור איזה מהם נחשבים יותר.
בייחוד קשה האיזון. מה חשוב יותר? כיבוד אב ואם או שמירת שבת, פולחן וקורבנות או דאגה לעני ולגר, מצוות שבין אדם לאדם או חובות האדם כלפי אלוהיו, "ואהבת לרעך כמוך" (יט פס' יח) או "ואהבת לו (לזר הנוכרי) כמוך" (יט פס' לג)?
קל להגיד שהכול חשוב במידה שווה, שהדרישה האלוהית היא שנכבד את האדם כפי שאנחנו מכבדים את אלוהים, ושנאהב זרים כפי שאנחנו אוהבים את הקרובים לנו. אבל הרי כולנו יודעים שבמציאות זה לא עובד. אנחנו לא מסוגלים להקדיש את מלוא תשומת לב לכל הנדרש, וחייבים ליצור לעצמנו סדרי עדיפויות. ברור שאם נראה בפולחן את העיקר זה יבוא על חשבון מצוות שבין אדם לחברו, ואם נחשיב יותר את הדאגה לזולת ולזכויותיו נזניח במידת מה את המחויבות הפולחנית. אז מה אומרת לנו התורה בערבוב הבלתי מובן הזה של חיובים מכל הסוגים?
אולי בכוונה אין מתכון מסודר. יש מחויבויות רבות ומגוונות בתורה שבכולן יש פוטנציאל קדושה, וחובתו של כל אדם היא להציב לעצמו את סדרי העדיפויות שלו, בהתאם לאופיו ולתפיסת עולמו. ישנן דרכים רבות באמונה ובעבודת אלוהים, ואחריותו של כל אדם היא לבחור לעצמו דרך וללכת בה ביושר לבב. האתגר הוא איזון, וכולנו מחפשים אותו בתוכנו, באין סוף דרכים שכולן לגיטימיות.
המחלוקת החברתית-מוסרית-ערכית בחברה הישראלית עמוקה וקשה, ולמרות שיש בה גם לא מעט אינטרסים ונטיות זרות, ביסודה היא מחלוקת לשם שמיים. הן השמרנים והן הליברלים נתמכים ביסודות יהודיים אמיתיים, ויוצרים קדושה בדרכי חייהם. אם נדע להכיר בכך, נוכל להתמודד טוב יותר עם חילוקי הדעות, ולמצוא קדושה גם במחלוקת עצמה.
שבת שלום.
