תחשבו רגע על ילדה שחוגגת בשבת הקרובה בת מצווה. פחות או יותר מהרגע שנולדה, אבל בטח מהרגע שידעה מה זה ראש ממשלה, אז היה רק אחד כזה. זהו, זה מה שהיא מכירה. עבור רבים בחברה הישראלית נתניהו הוא מילה נרדפת לראש ממשלה. בשבוע האחרון הרשת החברתית מלאה בתמונות שאנשים העלו משנת 2009, לפני תחילת הכהונה שלו. גם אני חזרתי להסתכל בארכיון הפייסבוק הפרטי שלי. התמונות מקסימות ומעוררות געגוע (במקרה שלי לשנה אחרי “הטיול הגדול” בה חזרתי לגור בקיבוץ קטורה אי שם בערבה) אך מעבר לנוסטלגיה ולהתרפקות שלנו על תמונות יש פה גם ממד פסיכולוגי- רגעי החלפת שלטון ומנהיגות, בטח אחרי למעלה מעשור, הם רגעים מטלטלים.
פרשת חוקת, אותה תקרא נערת בת המצווה הדמיונית, עוסקת בדיוק בזה. אחרי עשרות שנים ההנהגה המשולשת של עם ישראל הנודד במדבר באה לסיומה. ראשונה לעזוב היא מרים:
וַיָּבֹאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל כׇּל־הָעֵדָה מִדְבַּר־צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמׇת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם׃ (פרק כ’, פס’ א’).
מרים, האחות הגדולה של המשפחה המלכותית, מתה ונקברה במדבר וכבר בפסוק הבא הצרות מגיעות:
וְלֹא־הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל־מֹשֶׁה וְעַל־אַהֲרֹן׃ וַיָּרֶב הָעָם עִם־מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהֹוָה׃ וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת־קְהַל יְהֹוָה אֶל־הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ׃ וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל־הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת׃
העם גווע בצמא ועל פי המסורת יש קשר ישיר בין מות מרים למחסור המורגש. רש”י ומפרשים נוספים מסבירים כי בזכות מרים היה לעם ישראל באר במדבר. משמתה אז נעלמה הבאר והעם גווע בצמא.
התגובה של משה ואהרן למחסור במים מוכרת בשם “מי מריבה” והאירוע נסוב על הפער בין הפקודות של האל והביצוע של משה והאהרן:
וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ קַח אֶת־הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת־הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל־הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן־הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת־הָעֵדָה וְאֶת־בְּעִירָם׃ וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת־הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ׃ וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת־הַקָּהָל אֶל־פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ־נָא הַמֹּרִים הֲמִן־הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם׃ וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת־יָדוֹ וַיַּךְ אֶת־הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם׃ וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן יַעַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת־הַקָּהָל הַזֶּה אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָתַתִּי לָהֶם׃ הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר־רָבוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־יְהֹוָה וַיִּקָּדֵשׁ בָּם׃
הפשט ברור- האל מצוה על משה ואהרן לדבר אל הסלע על מנת שיוציא מים ואילו משה סוטה מהתוכנית ובמקום לדבר הוא מכה בסלע פעמיים. מכות המטה גורמות למים רבים לפרוץ מהסלע ולהרוות את כל העם אך התגובה של האל חדה וכואבת- אהרן ימות ויאסף אל אבותיו כבר בפרק הבא ובנו אלעזר יירש אותו. משה מקבל עוד שהות ללוות את בני ישראל עד לפתח הארץ אבל האל גוזר שהוא יוותר שם על הר נבו ולא יבוא אל הארץ המובטחת. למעשה פה מתחיל תהליך החלפת המנהיגות ממשה ליהושע בן נון.
תחשבו כמה קשה היה לעם ישראל לדמיין מישהו אחר בהובלה. כל מה שהכירו מאז יציאת מצרים היה משה, מרים ואהרון.
במדרש אגדה מסופר “לפי ששלשה פרנסים עמדו להם לישראל כשיצאו ממצרים, שנאמר ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים (מיכה ו’ ד’). מרים בזכותה הבאר ניתן להם, והמן ניתן להם בזכות משה. וענני כבוד בזכות אהרן…”
מים, לחם ובטחון- שלושת המרכיבים הבסיסיים האלה, “החיים עצמם” גרסת התנ”ך, היו תלויים במין כח קוסמי באותה מנהיגות וותיקה. בלי מרים אין מים, בלי משה אין לחם ובלי אהרן ענני הכבוד שהגנו אליהם מהתקפות נעלמו.
אנחנו לא חיים בתקופת התנ”ך ובדמוקרטיה חילופי שלטון הוא דבר בריא אבל לא ניתן להתעלם מהטלטלה. כמחצית מאזרחי המדינה שמחים מהשינוי וכמחצית מאזרחי המדינה חוששים וחרדים מהמנהיגות החדשה. אבל כולנו עוד מתקשים לדמיין איך זה נראה. אחרי 12 שנות שלטון של נתניהו והליכוד זה פשוט דורש הסתגלות.
מהסיפור התנכ”י ניתן לשאוב מעט עידוד- על אף שהתקשו לדמיין את עצמם ממשיכים אחרי אובדן המנהיגות הותיקה, אנחנו יודעים שהסיפור של העם הזה לא הסתיים שם על גדת הירדן למרגלות הר נבו. הסיפור רק המשיך והתגלגל משם הלאה הלאה עוד שנים רבות.
__
יובל לינדן הוא מנהל מחלקת מכינות ושנת שירות בבינ”ה
