בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

חיים ומוות | פרשת ניצבים

פרשת ניצבים בסוף ספר דברים, מגיעה תמיד לקראת ראש השנה. יש בה כמה מן הרעיונות המקוריים, והמסורות החשובות של מורשת התרבות היהודית. בפתיחה קורא משה כך:

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:  רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם–וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ:  מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ" (דברים כט' ט') כולם ניצבים גם הזקנים וגם הטף. גם השוטרים והנשים והגר הנכרי עם העשירים ועם דלת העם. עם כולם כורת ה' ברית. ולא רק זה:

"לֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם–אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם". (דברים כט' יג')  כלומר הברית הזו היא גם עם הדורות הקודמים וגם עם הדורות הבאים. וזו ברית שוויונית. כל אדם עומד בה לבדו באופן שוויוני מול האלוהים ומול מצפונו.  וזה לא מקרה ייחודי. זה חוזר על עצמו כשיהושע כורת ברית עם העם בשכם.

"וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' כַּגֵּר כָּאֶזְרָח חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה". (יהושע ח' ל"ב)

זה העיקרון של המקרא. ברית של שוויון בפני הבריאה.

העיקרון הנוסף כאן בפרשה הוא הבחירה שיש לאדם. לכל אדם תמיד. הוא קובע את גורלו. וניתנת לכולם האפשרות לבחור בחיים. הציוויליזציה היהדות מקדשת את החיים:

"רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע… וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים–לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ". (דברים ל' טו')

המסורת היהודית צומחת כתמונת ראי מנוגדת לתרבות מצריים, התרבות הגדולה של העולם העתיק, זו ששלטה בכנען מאות שנים ביד רמה. המצרים מקדשים את המוות. פולחן המוות בתרבות המצרית הוא אדיר. הפירמידות העצומות שמסמנות את הנוף, תהליך החניטה היקר והמורכב, פולחן המתים ותמונת העולם של האלילות המצרית – הופכת את החיים בעולם הזה למסדרון למוות. מאות עבדים ושפחות נקברו חיים עם אדונם בפירמידות.

היהדות בוחרת בחיים. המוות הוא אבי אבות טומאה, ולא במקרה לא נודע מקום קבורתו של משה. וכאן אני תמה על מי שתופסים עצמם "יהודים החרדים לדבר ה'" שמשום מה נוטים לזלזל במגפה האיומה, ולא מקדשים את ערך החיים כנגד כל עניין אחר. אפילו לימוד תורה.

אני חוזר אל עיקרון הבחירה שנתונה לכל אדם. כאן מנוגדת התרבות היהודית למסורת היוונית. ולתרבות הקלאסית שמגיעה ממערב עם גויי הים. בתרבות האלילית היוונית הכל מוכתב מראש. יש אתוס של גזירה קדומה. לא חשוב מה יעשה האדם הגורל כבר נקבע מראש. בסיפור על אדיפוס המלך ניבאו על התינוק שירצח את אביו וישכב עם אימו. ולמרות שהוא מופקר לבדו ביער, הוא נאסף על ידי צייד. ולימים יגיע לעיר, ירצח את אביו וישכב עם אימו. אף אדם לא אחראי לגורלו.

בתרבות היהודית נתונה לכולנו הברכה והקללה. החטא או הצדקה. החיים והמוות. וצריך כל הזמן לבחור. כולם, הזקן והטף, שואב המים והשוטר. גם הנוכרי והאישה. לכולנו אפשרות הבחירה.

אז במיוחד לקראת השנה החדשה. תעשו בחירות טובות ותקדשו את החיים. שבת שלום

__

ערן ברוך הוא מנכ"ל בינ"ה

מאמרים נוספים:

עת לבנות סוכה | חג סוכות

קריאה במגילת קהלת בסוכות, מניחה מולנו בבהירות שתי עמדות חיים: כלום לא חשוב ולא ישתנה מול הכל חשוב ויש אפשרות לשנות.
אז איך אפשר לחדש וליצור? ומה המשמעות של פעולות לשינוי בעולם שהכל בו צפוי וידוע? מה התכלית למעשים? […]

קרא עוד…

לקריאה >>

ראש השנה – חג שוויון ערך האדם

ראש השנה צריך להפוך לחג האולטימטיבי לשוחרי הצד והמאמינים בשוויון ערך האדם. על הקשר בין מעגל השנה, בריאת העולם, האנושות והאנושיות, והיכולת של קהילה לייצר תוכן משמעותי ורלוונטי, במאמר שלהלן. […]

קרא עוד…

לקריאה >>