הצל של כל מקום
פרשת ויקהל- פקודי
שוב מלחמה. צל גדול נפל על הארץ. צל ארוך, חוצה ימים, נוגע. מוזר לי לכתוב מכאן. מוזר לכתוב מרחוק ועכשיו על משכן, על ילד בנאי, על אומנות ועל אור. …ואולי לא… אולי דווקא עכשיו זה הזמן בו חובה לשנן ולזכור – מקורו של כל צל, קצהו של כל חושך, הוא אור.
כשגרתי בלונדון, מספר הרב קוק, הייתי מבקר בגלריה הלאומית, התמונות האהובות עליי ביותר היו של רמברנדט, לדעתי רמברנדט היה צדיק. כשראיתי לראשונה את התמונות של רמברנדט הן הזכירו לי מאמר חז״ל על בריאת האור. כשברא אלוהים את האור הוא היה כל כך חזק ומאיר שאפשר היה לראות מסוף העולם ועד סופו. ואלוהים פחד שהרשעים ישתמשו בו. מה עשה? הוא גנז את האור ההוא לצדיקים לעתיד לבוא. אבל מדיי פעם ישנם אנשים דגולים שאלוהים מברך אותם בראיית הגנוז. אני סבור שאחד מהם היה רמברנדט, והאור שבתמונותיו הוא האור שברא אלוהים בימי בראשית.
משה עייף, חטא עגל הזהב של העם שהשאיר למרגלות הר סיני מתסכל וכואב. עכשיו, לאחר שקיבל את התורה וירד מההר הוא נדרש לבנות משכן, בית לאלוהים שיראה לעם הספקן את הדרך. הוא בוחר בבצלאל לבנות אותו ואיתו. הבנאי הצעיר, כשמו כן הוא, בצל אל. בידיו המוכשרות מופקדת התוכנית האלוהית.
בצלאל הוא נינם של מרים הנביאה, אחותו של משה, וכלב בן יפונה המרגל ישר הלב. הוא נכדו של חור, שאיבד את חייו כשהתנגד למעשה העגל. בן שלוש עשרה הוא מקבל לידיו את מלאכת בניית המשכן. המנהיג הזקן בחר כראוי; ״לקח לי ארבע שנים ללמוד לצייר כמו רפאל״, אמר פיקסו, ״אבל הייתי צריך חיים שלמים ללמוד לצייר כמו ילד״. הבנייה של הבית בו ישכון האור האלוהי יכולה להתבצע רק ע״י נפש טהורה, נקייה ובלתי מושפעת, אמן. מלאכת הבנייה המדוקדקת דורשת מבט אחר, חדש ורענן שיעסוק במלאכה מתוך אהבה שלמה ותמימה. זו הדרך היחידה לבנות לאור בית.
״האור זקוק לקיר כדי להראות״ ילמדו האדריכל, חומר יוצר חלל ונותן לאור חיים. משחק האור והצל בחומר הוא מעשה בריאה. בהתלהבותו, מספרת הגמרא, לא מהסס האדריכל הצעיר להתווכח עם המנהיג הזקן: ״מנהגו של עולם אדם בונה בית, אחר כך מכניס לתוכו כלים. ואתה אומר; עשה לי ארון וכלים ומשכן! כלים שאני עושה להיכן אכניסם״. להבנתו דרך הבנייה הפוכה, קודם יבנה הקיר, מסגרת לחלל הקדוש, ולאחר מכן את הכלים, הארון והכרובים. קירות המשכן הם כמו גדר טובה, מקום של התקהלות וקירבה בין העם הצעיר לשכן האלוהי המבקש לבנות לעצמו בתוכם בית. זהו מבנה ארעי, מתפרק ונבנה באופן קבוע. שוכן בליבם ומראה להם את הדרך. את סודות מלאכתו ופרטיה יודע ובונה ילד.
בצילו של האל יודע הצעיר ״לחבר אותיות שנבראו בהן שמיים וארץ״. החכמה, הבינה והדעת המיוחסות לו, הן התכונות עליהן נאמר בספר משלי ״בחכמה יסד ארץ, כונן שמיים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו״.
תהליך הבנייה של המשכן זהה לתהליך הבריאה של העולם ומתחיל בגניזה של האור. הצל, האור האלוהי המוחשך, ייבנה בתמימות, בכישרון ובאהבה של נפש הנושאת בתוכה את זרעי הנבואה ואת האמונה בצדקת הדרך.
המשכן, הבית האלוהי, הוא כאדם, מתפרק ונבנה לאורך הדרך אך לעולם בליבה. הוא הענן המראה את הדרך ובאותו זמן מקום של ערפל וספק. הקיר המטיל את צילו הוא תווי פניו של המשכן והפתח לפנימיותו. הוא אינו קיר מפריד אלא קיר מחבר. בחירתו של האל, לצמצמם את נוכחותו למשכן המוקדש לו, לחיות בליבו, להיבנות, להתפרק ולנסוע איתו לכל מקום, מעניקה לעם ולאדם את החלל לגדול בו. את זהותו. ביתו של האור האלוהי הגנוז, מתנת האל לאדם, מופקדת בידיו של הילד. ילד שהוא צלו של האל וחלון לתוכו.
על אחד הקירות במטבחי תלוי לוח,
על הלוח תלויות גלויות;
דיוקן עצמי של רמברנדט הזקן
וזו של הנסיך הקטן,
גלויה של המלאך החדש ואחת של מלאך מגיש ארוחת בוקר.
יש עליו תצלום של שלושת בני מלפני שש עשרה שנים,
ומגנטיות – האותיות א. ר. צ. מנוקדות בסגול.
שבת שלום.
