בשבוע שאמר קראנו את פרשת שמות, בה התוודענו לראשונה לדמותו של משה: תינוק יהודי שנלקח לבית פרעה וגדל בו כנסיך מצרי. באחד מימי השרב, בעודו יוצא להסתובב בממלכה, הוא מזדעק לנוכח עוול ההכאה של עבד בידי נוגשו המצרי ובהתקף זעם הוא מכה במצרי והורגו. לאחר שהוא מבין שמעשיו נודעו לעין כל, הוא בורח למדיין. במדיין, לאחר התעמתות עם הרועים הוא מכיר את יתרו, כהן מדין, ובנותיו ומתגורר עימם מספר שנים. שנותיו הטובות במדיין נקטעות בהתגלות האלוהית בהר: לאחר שהוא מנסה להתחמק מתפקידו כשליח האל, הוא יוצא למסע לגאולתם של בני ישראל ממצרים.
קווים נוספים לדמותו של משה
בפרשתנו, משה האסרטיבי והאמיץ אליו התוודענו בפרשה הקודמת משנה את מנהגו. פעמים הוא פונה אל אלוהיו בתחינה, “וידבר משה לפני ה’ לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים” (שמות, ו’, י”ב), “ויאמר משה לפני ה’ הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה (שמות, ו’, ל’). החזרה בתחינה על הנכות הפיזית, מדגישה את חרדתו של משה, הנלפת מפני הידיעה שהוא עומד להתייצב לפני מנהיג האימפריה המצרית ולקרוא לו לשחרר את עבדיו.
אם בראשית התגלותו של משה היינו יכולים לחשוב שלפנינו גברבר אמיץ וכוחני הפועל ללא חת, הדמות ההולכת ומתגבשת לקראת סופה של פרשת שמות ובוודאי בתחילת פרשתנו, מציגה דמות מורכבת בהרבה. את הילת הגבורה הקוראת לצדק סוציאלי תוך גביית מחיר דמים, מחליפה דמות מוכת פחדים וחרדות המנסה להימלט משליחותה תוך שהיא מרוכזת בפגמיה. אל מול הזעקה לסיוע, אל מול הזעקה לסיוע, האל, כמו קואצ’ר טוב, מציע למשה שורה של עצות המסייעות להתגבר על גודל המעמד וליטול את השליחות.
מה צריך מנהיג טוב?
הצעד הראשון בהפיכה למנהיג, הוא הכרה בשרשרת הדורות. משה אינו זר הניצב בפני משימה אלא הוא חלק משרשרת דורות הנמשכת מאות בשנים, ועל כן מעשיו הם המשך למעשי אבותיו שתרו אחר גיבושה של קהילה עברית בארץ כנען. הצעד השני: לעולם לא תצעד לבד! אל משה מצטרף אהרון אחיו, שיהווה עוזר נאמן שלמעשה יתווך בין משה לבין הסובבים אותו. הצעד השלישי: מקרים ותגובות. אלוהים מספר למשה מראש כיצד עומד להתקיים תהליך המשא ומתן מול פרעה. הוא אינו משלה אותו ששליחותו תסתיים ביעף, אלא מדגיש שמדובר בתהליך סבוך של שיכנוע. רק לאחר הצטיידות בתובנות אלו, יוצא משה למסע מנהיגותי שעתיד להימשך 40 שנה, ולמעשה להתפרס על פני שאר פרקי התורה עד למותו בסוף ספר דברים.
בימים אלו, בהם מנהיגים מקיפים את עצמם בחומה בצורה של יועצי תדמית, אנו מקבלים לא אחת מראות נבובות של דמויות כריזמטיות ואסרטיביות שכל קשר בינן לבין המציאות מקרי בהחלט. דווקא דמותו המורכבת של משה, גדול הנביאים, מחזירה אותנו למציאות האנושית שבה מככבות דמויות המשלבות גבורה ותעוזה יחד עם חרדה, פקפוק וספקנות. המספר המקראי בפרשת ‘וארא’ אינו נרתע מהתמודדות: להיפך, הוא מתייצב מול המציאות ונותן לקוראים שורת כלים שיאפשרו להם לא לכסות במעטה של איפור את הקשיים אלא להתייצב מולם: חיבור לשרשרת הדורות, רתימת שותפים לדרך והכרה בחשיבותו של התהליך הארוך, שאינו מסתיים באחת. השילוב בין השלושה יכול להוות את הצעד הראשון בכינונה של מנהיגות שאינה שבויה בקונספציות שיווקיות ושימור מעמדה אלא חותרת ליציאת מצרים של דורנו, ולכינונו של סדר חברתי קשוב לזעקת המשועבדים.
אברהם אייזן הוא מנהל מחלקת החינוך בבינ״ה.
