בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

זה הזמן להרים ולהאיר | פרשת בהעלותך

פרשת בהעלותך היא הפרשה השלישית בספר במדבר והיא ממשיכה לתאר את קורות בני ישראל במדבר.

הפרשה נפתחת במנורת המשכן ובהעלאת הנרות על ידי אהרון:  

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת־הַנֵּרֹת אֶל־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת. וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת־מֹשֶׁה" (במדבר ח, א-ג)

רש"י:  עַל שֵׁם שֶׁהַלַּהַב עוֹלֶה, כָּתוּב בְּהַדְלָקָתָן לְשׁוֹן עֲלִיָּה, שֶׁצָּרִיךְ לְהַדְלִיק עַד שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ (שבת כ"א), וְעוֹד דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ מִכָּאן שֶׁמַּעֲלָה הייתה לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה, שֶׁעָלֶיהָ הַכֹּהֵן עוֹמֵד וּמֵטִיב. (ספרי)

רש"י מסביר מדוע התורה משתמשת בלשון העלאה, ומדוע לא מספיק רק להדליק. ההדלקה נעשית מתוך תודעה של עליה ומחייבת את הכהן לשהות בכל הדלקת נר עד שהשלהבת עולה באופן עצמאי. מכאן שכל הטקס הזה כרוך בשלושה חלקים: המנורה עצמה, הנרות והשלהבת העולה לאחר ההדלקה. בנוסף, הכהן צריך לעלות על מדרגה כלשהי על מנת להגיע למנורה עצמה ושם היה "עומד ומטיב". התנועה הפיזית של הכהן מכוונת לאותה תנועה של הלהבה שיוצאת מתוך הנר. העלאת הנרות הללו על המנורה הנוקשה והמדויקת שנבנית בקפידה עד לרגע בו לשלהבות יש חיים משל עצמן. "חלומות של אתמול הם שלהבות נרעדות לא יכול כל החושך לכבות", כתבה רחל שפירא. הנרעדות המתוארת בשיר אולי גם בעלת חשיבות בשלהבות של המשכן, ועל רקע המנורה עצמה שמייצגת עמידות וחוסן. קו בין פסקאות

מנורת הקנים, ירושלים, פרשת בהעלותך

קו בין פסקאות

על מי האחריות להדליק?

כֵּיוָן שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה וְאָמַר לֵיהּ: אֱמֹר לָהֶם שֶׁיָּאִירוּ לִי, שֶׁנֶּאֱמַר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלוֹתְךָ. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי, וְאַתָּה אוֹמֵר לָנוּ שֶׁנָּאִיר לְפָנֶיךָ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בַּשְּׁבִיל לַעֲלוֹת אֶתְכֶם אָמַרְתִּי שֶׁתָּאִירוּ לִי כְּשֵׁם שֶׁהֵאַרְתִּי לָכֶם בַּדֶּרֶךְ. לְכָךְ נֶאֱמַר: בְּהַעֲלוֹתְךָ. (מדרש תנחומא, בהעלותך ג,א)

במדרש תנחומא מתוארת פליאה של בני ישראל מהדרישה מהם להאיר – בתהלים נאמר: "כִּֽי־אַ֭תָּה תָּאִ֣יר נֵרִ֑י יְהוָ֥ה אֱ֝לֹהַ֗י יַגִּ֥יהַּ חׇשְׁכִּֽי׃" (תהלים יח, כט) שם האחריות על האור מוטלת על אלוהים ואילו כאן היא מוטלת על העם. וכאן אלוהים מביא נקודת מבט נוספת על המשמעות של "בהעלותך" והיא שהעלאת הנרות במשכן היא ביטוי של תנועה משותפת שמתקיימת בשיתוף פעולה: תאירו לי כשם שהארתי לכם בדרך.  בהקשר הזה, אפשר להבין את האור האנושי מול האור האלוהי כהמשך התפיסה של "צלם אלוהים" ועל האחריות שלנו לקחת חלק כדי להמשיך לשמר את איזה אור משותף בעולם. 

חייבים להמשיך להעלות את האור

מבצע "שומר החומות" החשיך את האווירה במציאות המורכבת שלנו, ודרש מאתנו ומהמנהיגות והמנהיגים שלנו להעלות את האור בימים המורכבים והטעונים שחווינו. התארגנויות של אזרחיות ואזרחים לייצר שיח ושותפות בחלקים שונים של החברה הישראלית, אירוח משפחות שביקשו לצאת מטווח עוטף עזה המורחב, תרומות מרחיבות לב לאזרחים במקלטים ולחיילי צה"ל – כל אלו ועוד האירו במעט את החושך. בקרוב יוסרו עוד מגבלות קורונה ותמשיך להיסלל חזרה לשגרה אחרי המגפה. הלוואי שנצליח להחזיק את נקודות האור שחווינו בתקופה המאתגרת הזו. שמשהו מתוכה ילך איתנו ויגע בנו גם כשהמגיפה הזו תהיה לגמרי מאחורינו. 

ולסיום – אני רוצה להקדיש את פרשת השבוע הזו לאנסטסיה גורבנקו בת ה 17 שזכתה השבוע במדליית זהב נוצצת באליפות אירופה בשחייה ושברה שיא אישי ושיא ישראלי ובעיקר הזכירה לכולנו שאור גדול מגיע אחרי עבודה קשה ואמונה פנימית עמוקה וללא הבדל דת גזע ומין  – השמים הם הגבול. 

__

יעל הירש בידרמן היא מנהלת משאבי אנוש בבינ"ה

מאמרים נוספים: