בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

25 שנה לרצח רבין | אסור להפקיר את המרחב שבין הדפדפן לכיכר

השנה נציין עשרים וחמש שנה להירצחו של ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין. שלושת הכדורים שנורו בגבו בסיומה של העצרת הם שיאו של תהליך מורכב שהחל שנים קודם לכן. תהליך בו התפוררו בהדרגה היסודות הדמוקרטיים של מדינת ישראל, בו הוקצן השיח והופרחו לחלל האוויר מילים רוויות דם ושנאה, בו האדם הפך מסובייקט לאובייקט. כל זה התרחש הרבה לפני שהרשתות החברתיות הגיחו לחיינו. אלו היו ימים של עיתונות כתובה, שידורי טלוויזיה, רצועות אקטואליה ברדיו והפגנות המונים בכיכרות. הזירה הווירטואלית הייתה שוממת. כיום עשרים וחמש שנה אחרי, אנו ניצבים בפני מציאות מורכבת ונפיצה הרבה יותר. השינוי הטכנולוגי הניע את הזירה מהמרחב הפיזי למרחב הדיגיטלי זירה שהפכה להיות גועשת יותר בימי הקורונה בהם אנו נדרשים לבידוד חברתי. התלמידים והתלמידות שלנו נמצאים במרחב זה מרבית שעות יומם, זהו למעשה העולם בו הם מתנהלים. דרכו הם מקבלים מידע על הסובב ובאמצעותו הם מגבשים את תמונת המציאות שלהם ובונים את זהותם האישית והקבוצתית.

 

מופקרים ברחבי הפיד הוירטואלי

למרות תדמיתו כמרחב האפשרויות הבלתי מוגבל, מרחב זה מפולטר, מתומרן ומתווך. הוא בנוי בצורה שתמשוך אותנו לשהות בו שעות ארוכות תוך חיזוק תחושת  הנינוחות שלנו. ככזה הוא מפגיש אותנו עם דעות הדומות לנו מצד אחד ומצד שני מציף תחושות קשות של ניכור וקיטוב, היוצרות אשליה של שבטיות. בשונה מהעולם הפיזי הוא אינו מתווך, אין בו "מבוגרים משמעותיים" המאפשרים לבני הנוער להבין את הסובב. לשוחח על רגשותיהם ולהתמודד עם המידע המוטח בהם במהירות מבלי יכולת לעבד ולקלוט.

המשבר הנוכחי מראה פעם אחר פעם, כיצד המרחב הווירטואלי הופך לזירת התנגשויות. בה חצאי אמיתות, מניפולציות וסטראוטיפים מוטלים זה כנגד זה. תעשיית ה"פיייק ניוז" מכל הצדדים הופכת את המשתמשים ברשתות לכחומר ביד היוצר. דעותיהם מתומרנות ועולמם הרגשי מטולטל בידי ידיים עלומות המנסות לעורר תגובות רגשיות של זעם ותסכול.

מהדפדפן לכיכר – האלימות מוצאת את נתיבותיה

רגשות שלילים אלו לא נשארים רק בחלל הווירטואלי, הם זולגים החוצה. המציאות מראה לנו פעם אחר פעם שהדיון הפוליטי עובר מהמקלדות לכיכרות. משורת הסטטוס מדף התגובות מתצלומי האינסטגרם  להתקפות אלימות שמתחילות בהרמת קול ומסתיימות באגרופנים שלופים. לא ניתן לשמור את השדים בין דפי הדפדפנים ועמודי הפייסבוק הם מתפרצים במלוא עוזם, כלהבות אש בלתי נשלטות בחלל הציבורי.

 

אסור להפקיר את המרחב- חובתם המוסרית של אנשי ונשות החינוך

תפקידנו כאנשי ונשות חינוך, להיות שם עבור התלמידים. איננו יכולים להפקיר את השיח לטובת שיח מתלהם, אלא עלינו לחזק יכולות של קריאת המציאות בצורה ביקורתית. כזו היודעת להבחין בין מניפולציה לבין אמיתות. כזו המזהה שיח סטריוטיפי ומציבה לו אלטרנטיבה. כזו היודעת למתוח את הקו בין אלימות מילולית לבין ביקורת.

אנו צריכים לתווך לתלמידים את המציאות הסובבת, להוציא אותם מאזורי הנוחות לא באמצעות מניפולציות זולות. אלא באמצעות הכרה של האחר וריבוי הדעות המתקיימים בחברה שלנו. לפתוח בפניהם צוהר לדעות אחרות המתקיימות במרחב הוירטואלי  והפיזי. לאפשר להם לבין את נקודות המוצא של הצד השני. לא כסמולנים או כאנרכיסטים לא כמשיחיים או כהזויים אלא כבעלי דעות ותפיסות עולם מגובשות המעוניינים לקדם סדר יום אחר.

הרחבת גבולות השיח, ומתן עומק לדעות השונות ישפיעו לא רק על השיח הציבורי אלא גם ישנו את השיח המתקיים בכיתה. בהדרגה תלמידים שהרגישו אי נוחות בהשמעת קולם בסביבה ההומוגנית בה הם נתונים יחושו בנוח להעלות את דעותיהם, להציע הצעות ולפתוח את עולמם. עולם שאינו מוגבל רק לשיח הפוליטי בין ימין לשמאל, אלא גם לריבוי הזהויות המגדריות והתרבותיות המרכיבות את חברתנו.

 

להנחיל תרבות פוליטית מבלי להיכנס לסבך הפוליטי

למרות שעל פניו ישנה הסכמה שציבור המחנכים והמחנכות צריכים לקחת חלק בשיח, המציאות מורכבת יותר. מאז השימוע המפורסם של המורה לאזרחות, אדם ורטה, גבר  החשש מפני תביעות, ביקורת והטחת אשמה. חששות מוצדקים אלו הובילו לכך שבעשור האחרון אנשי חינוך מפחדים להגיד את דעותיהם ולעסוק בשאלות שיש בהם ניחוח פוליטי. את השיח הביקורתי על המציאות החליף עיסוק מרפרף הדן בתרבות השיח ובמילים כמו "מחלוקת לשם שמיים" וכו'. במציאות הנוכחית בה השיח הולך וגועש איננו יכולים להסתפק ברפרוף מעין זה. אין לנו את הפריבילגיה להבטל מן המלאכה הזו. עלינו לזכור שבשיח הציבורי אין וואקום ובמקום שלא יכנסו אליו אנשי החינוך יכסנו הקיצוניים.

ניתן ואפשרי למצוא את דרך המלך שבה נעסוק במהות הדנה בגבולות השיח, בהפרדה בין אמת שקר, בין ביקורת להסתה. כל אלו מבלי להביע את דעותינו הפוליטיות בדבר צידוד במחנה כזה או אחר. אנו יכולים להגן על חוקי המשחק הדמוקרטי, להסביר לתלמידים אילו מהלכים עלולים להוביל לחורבנו, לאלימות ואף לרצח.

חובה מוסרית ואחריות חברתית

עשרים וחמש שנה אחרי אלו אינן מותרות אלא חובה אזרחית שלנו ליצירתה של חברה החפצה בחיים. הרוצה להמשיך ולהתקיים תוך שמירה על ריבוי דעות וקולות המהווים חלק בלתי נפרד מחוסנה. היום יותר מתמיד, המשימה החינוכית-אזרחית של שמירה על גבולות השיח והיציבות החברתית שלנו, היא רלוונטית והכרחית מעין כמותה  ואין אנו בני חורין להתבטל ממנה.

 

לחצו כאן להורדת מערך השיעור שלנו בנושא, מותאם ללמידה מרחוק

בינ"ה מציעה לבתי הספר לעסוק ביצחק רבין, ברצח ובהשפעתו על הצעירים היום באמצעות סדנאות ומופעים. לחצו כאן לפרטים נוספים

__

אברהם אייזן הוא סמנכ"ל חינוך ותפעול בבינ"ה

מאמרים נוספים:

בין רבקה לקמלה | פרשת חיי שרה

פרשת חיי שרה- פרשת השבוע החברתית של בינ"ה. על רבקה אימנו האסרטיבית, שמגיל צעיר ידעה מה היא רוצה ולא לפחדה להביע בקול את עמדתה. על הקשר למחאת הנשים בפולין ולבחירתה של סגנית נשיא לראשונה בארה"ב […]

קרא עוד…

לקריאה >>